100 לת"א, 100 לאלימות נגד הומואים

הרצח במרכז הנוער הגאה הזכיר ליאיר קדר את ההסטוריה האלימה של הקהילה הומו-לסבית בת"א. אלא שמה שקרה אתמול תפס את הקהילה לא מוכנה, פשוט כי היא מעולם לא היתה חזקה יותר

יאיר קדר

בזרם של הדימויים, הגירויים, הרעשים, היחסים והריחות ששוטף אותנו כל העת, לפעמים מופיע אי. זה יכול להיות רגע של אושר. זה יכול להיות זמן של כאב או של עצב. אתמול בערב היה רגע כזה. הוא היה מפתיע, אני חייב לומר, כמו מכה בבטן רכה, שאינה מצפה. כשחושבים על אנלוגיות, עולים פיגועים שנעשו בילדים, בנערים, בבתי ספר תיכוניים. כל מיני רציחות המוניות מזעזעות – ליל הסדר בנתניה, בית הספר במעלות, הטבח בקולומביין. זה מה שהיה שם אתמול: פיגוע בבני נוער בגיל בית ספר. מישהו שנכנס עם רובה ומרסס לכל עבר.

היו בעבר מקרים רבים מאוד של אלימות הומופובית: "סיבת המוות: הומופוביה", סרטו של הבמאי רן קוצר תיעד חלק מהם. בעיקר גברים הומואים שנרצחו על ידי כל מיני טיפוסים עוינים. אני זוכר במיוחד את מאיר זמיר, הומו ותיק, שהיתה לו רעמת תלתלים ענקית, ושהיה עושה חיקויי דראג של דיוויין במועדוני יום שישי אצל שירזי, כשהמועדון היה לא גדול, במרתף ברחוב יהודה הלוי. הטרנסיות היו תמיד קורבנות של מכות. בגלל שרבות מהן עסקו ביצאנות (לא היו הרבה ברירות, לפחות לא עד תחילת שנות ה-90), הן ספגו הרבה, אבל גם החזירו הרבה. הן הכירו את כל הקשת: אלימות משטרתית, אלימות של הומואים בארון, אלימות של הומופובים סתם, אלימות מצד ערבים, דתיים וסתם אלימות מזדמנת.

עוד בוואלה! NEWS

הפעילויות הכי כיפיות/מעניינות/מקוריות לבילוי קיץ מושלם עם הנכדים

בשיתוף בית בלב
לכתבה המלאה

מגן העצמאות עד למועדון הנוער

היו הרבה מכות בגן העצמאות: תמיד. חבורות של בנים היו פולשות לגן ומפליקות להומואים. ההומואים היו נמלטים או מתחבאים בשיחים. באינתיפאדה הראשונה, בסוף שנות השמונים, התחבאו בגן עצירים שחמקו מאנצאר 3. ערב אחד, הגיחו כמה גברברים ממג"ב שהיו באפטר, תפסו נער אחד והתחילו להרביץ לו. אני זוכר את החבר'ה הערבים לא נרתעים – להיפך – דולקים אחרי המגבניקים ומניסים אותם במין היפוך מזרח תיכוני משונה של תפקידים.

האלימות בגן העצמאות היתה כה נפוצה עד שבגללה הקים מרק אריאל, שהיה העורך של עיתון "מגעים", את משמרות ההגנה בגן העצמאות – ואלה הפסיקו את האלימות הזו למשך איזו תקופה. זה היה בראשית שנות התשעים. עשר שנים אחר כך, היו משמרות נגד אלימות משטרתית כלפי הומואים ואלה כבר השתמשו בטכנולוגיה – מצלמות וידיאו ביתיות כדי להתמודד עם האלימים. ישי שליסל היה מקרה מיוחד של אלימות אידיאולוגית: חרדי שיצא למסע דקירות במהלך מצעד הגאווה בירושלים ב-2005.

אבל מה שהיה אתמול הוא יוצא דופן: באכזריות שלו, במחיר שלו, בנסיבות שלו. והוא גם שונה: הוא קרה בתוך קהילה שמעולם לא היתה כה חזקה, משגשגת, מצליחה. הוא קרה אחרי חודש גאווה שלא היה גדול כמוהו מעולם. הוא כוון כלפי העוללים. והוא בלתי נסלח.

* סרטו של יאיר קדר, "הזמן הוורוד", יוקרן הלילה בערוץ 2 ב-23:15

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully