אמלל את המהגר

"יש לי רעיון מהפכני!" – כך ודאי הזדעק אתמול ראש הממשלה בישיבה שכינס תחת הכותרת 'כיצד נוריד מהגב שלנו את כל יפי הנפש שרוצים שימשיכו לגור פה ילדים לא יהודים' – "נקבע מדיניות! ובינתיים נדחה הכל. הרי מי יודע מה יקרה בעוד שלושה חודשים, תפרוץ מלחמונת, יוחזר גלעד שליט, בכל מקרה תסתיים עונת המלפפונים ובמהדורות כבר לא יהיה מקום לפרצופים פיליפינים חמודים דוברי עברית רהוטה". "רעיון מצוין אדוני", נחפז מן הסתם שר האוצר לברך בהתרגשות, ואילו היועץ האסטרטגי, שר הפנים החלש מהצום, פשפש בזיכרונו: "הייתי מציע לפעול לפי המצפון היהודי, אבל הוא כבר תפוס לנושא הבנייה בהתנחלויות...".

וכך ממשיכה לה פארסת הטיפול בילדים הלא-זרים, שמשום מה מתעקשים להתייחס אליה כסוגיה נפרדת מנושא ההגירה הכללית (הלא-יהודית) אל ישראל. אולי משום שבניגוד למה שנהוג לחשוב, לפחות בנושא המסתננים והמהגרים הבלתי חוקיים, דווקא כן יש מדיניות. מהותה – "אמלל את המהגר והוצא לו את המיץ כדי שיגיד לכל החברים שלו שלא יבואו לכאן ויימלט מכאן בעצמו בהקדם האפשרי". הרי קשה לחשוב על סיבה אחרת לנוהל "גדרה-חדרה" שהוקפא אתמול.

דוגמא קצרה ל"מדיניות" הנהוגה בארצנו: א' בן ה-17 הסתנן לישראל ממצרים. הוא נתפס על ידי חיילים אך שוחרר בבאר שבע, משם עשה דרכו לתל אביב. מכיוון שאמו המנוחה הייתה אריתראית, והוא נטול אזרחות אתיופית, הוא רואה עצמו כאריתראי. עם זאת, לא שיקר למשרד הפנים ואמר שנולד באתיופיה. הוא קיבל אשרת עבודה כחלק מקבוצה של אריתראים, הזכאים ליחס מיוחד בשל המצב בארצם. שמח וטוב לב עבד א' בניקיון אצל מעסיק הגון שנתן לו תלוש משכורת, שילם מסים וביטוח והתחיל לחסוך כדי ללמוד.

אך בבואו למשרד הפנים כדי לחדש את הוויזה, נלקח ממנו המסמך ללא הסבר ונאמר לו ללכת אל משרדי האו"ם. באו"ם אמרו לו לחזור למשרד הפנים, שם אמרו לו לגשת למשרד בלוד, שם קבעו לו ראיון לעוד שבוע, וכשהגיע קבעו לו ראיון לעוד שבוע, וחוזר חלילה. המעסיק ההגון סירב להמשיך להעסיקו ללא ויזה. א' הפך בן רגע לפורע חוק.

רק כשהגעתי איתו לאו"ם, הסכים נציג משרד הפנים להסביר לי שבשל ארץ הולדתו, הוחלט שא' בעצם אתיופי ואינו זכאי לוויזה שניתנת לאריתראים. כששאלתי אותו מדוע אם כן היא ניתנה לו מלכתחילה ומה עליו לעשות עכשיו משך הפקיד בכתפיו. "שילך למשרד הפנים בלוד", אמר בלקוניות. בינתיים עזב א' את תל אביב מאימת משטרת ההגירה. הוא עובד באופן בלתי חוקי, ללא מסים וביטוח ומנוע מלהשתתף בפעילויות שמארגן מסיל"ה, כמו קורס מחשבים או עברית. הוא כבר נואש מלהתדפק על דלתות משרד הפנים או נציבות האו"ם, ובשבועות האחרונים, הוא מסתגר בביתו מפחד שהשוטרים יתפסוהו במקום העבודה הבלתי חוקי. הבשורות הטובות: א' באמת לא רוצה להישאר בארץ.

כך, כפי שנוהגות ממשלות ישראל גם בנושא ההתנחלויות, הן נוהגות גם בנושא ההגירה. חוסר המדיניות הוא מדיניות בפני עצמה והאסטרטגיה של חוסר האסטרטגיה יוצרת בינתיים מציאות שרבים נפגעים ממנה. הקצף יוצא על יחידת "עוז" שלוכדת את הלא-חוקיים, אבל היא בסך הכל גוף אכיפה שפועל ביעילות שהלוואי שהייתה מיושמת במחוזותינו כלפי פושעים אמיתיים.

ברכותיי לראש הממשלה שמבין שיש צורך בקביעת מסלול הנסיעה לפני שמעמיסים שחורים ואסיאתיים על הוואנים הלבנים. כעת רק צריך לגבש, תוך שלושה חודשים, מדיניות שלא גובשה במשך 20 השנים במהלכן הובאו והגיעו ארצה מהגרי עבודה.