הסנאי הזהוב - זה נגמר לא טוב

יכול להיות שכבר קצת מאוחר מדי לכתוב על הסנאי הזהוב שגר פעם בחרמון: בשנתיים האחרונות לא נרשמו תצפיות כלשהן, ומאוד יתכן שאין יותר סנאים בישראל. הסיבה להכללתו בסדרה זו היא העובדה שהסנאי הזהוב טרם הוכרז כחיה שאיננה עוד עימנו, והוא עדיין מוגדר כחיה בסכנת הכחדה חמורה. מי שראה לאחרונה סנאי בחרמון מוזמן לדווח. כותרות בוואלה! מובטחות.

תולדות היעלמותו ההדרגתית של הסנאי הזהוב, שהיה פעם נפוץ בשטח של כ-15 קמ"ר בערוצי נחל שיאון שבמערב החרמון, קיבלו מפנה עגום במהלך שני העשורים האחרונים. במאה ה-19 הגדיר אותו החוקר הנודע טריסטראם במלים: "סנאי זה שכיח מאוד בצפון פלסטינה". ב-1930 דווח כי הוא נפוץ גם בגליל העליון, ואפילו בשלהי שנות ה-60 הוגדר כנפוץ מאוד באזור החרמון. בשנות ה-80 הוערכה אוכליסייתו בכ-50 זוגות. במחקר שנערך בשנות ה-90 הוערכה האוכלוסיה בפרטים בודדים. ב-1997 נצפו שלושה זכרים, ובשנתיים האחרונות איש לא זכה עוד, כאמור, לצפות בסנאים זהובים מקפצים בין העצים.

הסיבות להכחדתו המשוערת מתחילות בציד בלתי חוקי, שתרם לצימצום הדרסטי באוכלוסייתו במהלך שנות ה-80. במקביל נכרתו יערות באזור, ארעו שרפות ומטיילים הפריעו מאוד את שגרת חייו. לבסוף חלה עליה בטורפים חובבי הסנאים, במיוחד דלקים (סוג של טורפים קטנים המטפסים על עצים), וחתולי בית משוטטים. ברשות הטבע והגנים ובחברה להגנת הטבע בוחנים את האפשרות לשקם את אוכלוסיית הסנאים הזהובים בחרמון, באמצעות גרעין רביה חדש שייובא למקום מירדן או מתורכיה.

הסנאי הזהוב נמנה עם משפחת המכרסמים. גודלו הממוצע כ-200 גרם, והוא חי בחורשי אלונים סבוכים. עיקר מזונו הוא בלוטי האלונים, אותם הוא אוגר בסתיו בתוך גומות ליד גזעי עצים וסלעים. את הבלוטים הוא מפצח על גבי סלע בולט או גזע כרות, המשמשים לו כשולחן.

הסנאי הזהוב נע בקפיצות זריזות, והוא ניכר בעיקר בזנבו העבות הארוך. זנבו ושולי הגב חומים זהובים, ובמרכז הגב עובר פס אפור. הוא פעיל בעיקר בשעות הבוקר המוקדמות ולפני השקיעה – מה שמקשה עוד יותר על הצפיה בו. התאמתו ליערות אלונים הופכת אותו לחיה ים תיכונית אופיינית, והוא נפוץ בתורכיה, יוון, אירן, עירק, סוריה ולבנון. פרטים רבים מאורח חייו אינם ידועים, אך אפשר שהוא מקיים מבנה חברתי מורכב, שכן לעתים נצפים עד שישה פרטים בטריטוריה של זכר בודד.

(הכתבה נעשתה בעזרת: "הספר האדום של החולייתנים בישראל". עורכים: עמית דולב וד"ר אבי פרבולוצקי, עורך הפרק: בני שלמון, בהוצאת רשות הטבע והגנים והחברה להגנת הטבע).