בזמן שתקראו שורות אלו, יחד עם שאר עיתוני שישי, אני אהיה אמורה לחגוג. או שאולי אני אהיה אמורה להיות אמורה לחגוג. ככה הרגילו אותנו - מכל שנה בחיים שהולכת לבלי שוב אנחנו צריכים להיפרד עם עוגה ונרות. השנה, בפעם הראשונה, אני מבינה עד כמה זה אבסורד.
הבטיחו לי שכשמגיעים לגיל שאליו אגיע השבוע, החיים מתחילים להיות הרבה יותר קלים. איכשהו, נכון לכתיבת שורות אלו, לא נראה לי שבשבעה ימים אספיק להיות יותר שלמה עם עצמי, או להבין מי אני ומה אני רוצה באמת. למעשה, בימים האחרונים שעוברים עלי לקראת הגיל המאיים הזה, אני רק הולכת ונאבדת. המושג הקלוש גם ככה שהיה לי על החיים הולך ומתפוגג עם כל עשן סיגריה. והבלגן, ממש כמו זה שבדירתי, חוגג לו במקומי. אז כדי להתחיל לסדר קצת, לפחות את הבגדים המלוכלכים שבשכבה העליונה, החלטתי להקיף את עצמי באנשים שיראו לי שהדרך היחידה היא למעלה. אני מניחה שלפחות את זה אפשר לפרש כסוג של התבגרות.
רכש חדש שכזה אף הסכים להתלוות אלי בליל שישי האחרון לסיור עבודה. יש שקוראים לזה גם ישיבה בבית קפה. בחרתי למעננו את נונה, מתוך ידיעה שהמקום, שפתוח 24 שעות, לא ימהר לגרש אותנו. כמובן שאז עוד לא היה לי מושג עד כמה צדקתי. לא רק שבגלל שעות הפתיחה הנדיבות שלהם נונה לא יכולים לגרש, אלא שביום שישי אחרי חצות המקום היה מלא כדי תפוסה מלאה. לשמחתנו, השולחן היחיד שהיה פנוי היה גם יחסית המבודד מכולם. כיאה לאופטימיים שכמותנו, הקשבנו להמלצת המלצרית והזמנו במבצע חצי סטלה (27 שקל) וצ'ייסר של בוש בתוספת של 10 שקלים בלבד. אני צירפתי לזה גם טוסט גבינת גאודה (34 שקל) שהיה רווי בחמאה ולכן גם די מוצלח, אם כי במחיר של שני משולשים בנונה יש איזה מקום אחר בעיר שמעניק לי ארבעה.
האווירה בנונה בליל שישי היא כמו זו השורה ברוב בתי הקפה בעיר: חוסר אווירה, אך הוא היטיב לומר שאולי זה דווקא טוב, כי אז האווירה לא משתלטת. ואכן, השירות המהיר, שקולט גם שולחן צדי, וחוסר התלונות לגבי האוכל, העניקו למפרק הפצצות את היכולת לעשות את עבודתו נאמנה. מוקש מוקש הוא ניטרל ביעילות ובמסירות: את זה שקשור לכסף לעומת הגשמת החלום, את זה שקשור לפחד לעומת רדיפה אחרי אותו חלום, וגם את זה שקשור לפקפוקי בנוגע לקיומה של אהבה, מוקש שרכשתי במיטב כספי ושאריות לבי ממש לאחרונה.
בשלב האספרסו (9 שקלים) הסביר והבראוני (17 שקל) הביתית, המרוכזת והטובה, כבר הייתי מעודדת הרבה יותר. נכון, איפשהו בעיר הזאת מסתובבים להם עכשיו כמה אנשים שהתעסקו לי עם הלב, ועכשיו הם שוכחים אותי. שוכחים אותי היטב. אבל בפנים אני יודעת שאיפשהו - וסביר להניח שגם זה קורה בעיר הזאת - מסתובב לו גם אותו האחד היחיד. וכן, מנהלת הבנק שלי מתקשרת בכל 15 בחודש, ולמרות זאת אני יודעת שלעולם לא ארעב ללחם ושתמיד תהיה לי קורת גג. אז אני אמורה להיות מאושרת ולהמשיך להגיד לאלוהים תודה. ועדיין, כשאני חוזרת הביתה, ואין אף אחד שמלווה אותי בכניסה החשוכה והמפחידה לבניין, נדמה לי שבכל זאת מותר לי להיות גם קצת עצובה.
בקטנה
סקס אפיל: למרות הצפיפות
אנשים: בליל שישי אי אפשר ממש לשפוט
עיצוב: ניינטיזי
שירות: קשוב, אך לא מתעלק
הפוך קטן: 12 שקל, של Bristot
ליד ההפוך: מבצעים משתלמים
גישה לנכים: כניסה יש שירותים אין
טיפ: להיות אופטימיים
שורה תחתונה: גם פונקציונלי זה טוב לפעמים
Nona. אבן גבירול 44. טל' 6966365. פתוח: כל השבוע, רצוף.