באתי בשביל אלוקים, נשארתי בגלל התלושים

"אנטיגנוס איש סוכו קיבל משמעון הצדיק. הוא היה אומר: אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב על מנת שלא לקבל פרס ויהי מורא שמים עליכם"
(פרק א' משנה ג')

קודם כל בואו ננקה אי הבנות: כשהמשנה אומרת שאנטיגנוס קיבל משמעון הצדיק היא לא מתכוונת למה שאתם הייתם מתכוונים לו הייתם אומרים זאת, אם כי אני מוכרח לומר כי אינני מסוגל להעלות על דעתי כרגע שום אופרציה בה מישהו מכם, גולשי האהובים, היה נזקק לומר משפט הקשור באנטיגנוס, ולו בשל העובדה שאינכם מכירים אותו כלל ועיקר. אתם מכירים את ר' יהודה הנשיא, ניגבתם עם רבי עקיבא, ואף אליהו הנביא הוא בן בית אצלכם, אבל אנטיגנוס? האם זו לא הקללה שהיינו מקללים בבית הספר היסודי?

ובכן, לא. אנטיגנוס הוא יווני שהתייהד, ודרכו היהדותה רצופה בדיאלוגים שנונים עם חכמי ישראל, שאולי פעם נספר לכם על אודותם. בינתיים, עיינו בסלוגן שהנפיק האיש מסוכו לאומה. הוא מבקש מעובד ה' לעבוד את האל שלא על מנת לקבל פרס. הוא גם מבקש שמורא שמים יהיה עלינו. אם אפשר גם קפה הפוך, הוא ישמח ביותר. אגב, מפליא לגלות כי דווקא אדם שאינו נולד לתוך יהדותו אלא בחר בה לאחר פולמוס נוקב, מבקש להזכיר לכולם כי את האלוה לא עובדים בשביל השכר. מה שנקרא, "עבוד את אלוהים/ לא בשביל השכר/ אלא למען התלושים".

מי שיקרא את דברי אנטיגנוס יוכל לתהות חגיגית מדוע עליו לעבוד את האלוה, אם לא בשביל לקבל רק טוב? הרי ההבטחות על השכר שמגיע בילט-אין עם קיום מצוות הן דבר שאלוהים המציא, לא אנחנו (אנחנו מקסימום המצאנו את אלוהים), ובקשתו של אנטיגנוס בהחלט יומרנית מהבחינה הזו. אך מי שיעמיק דקה נוספת במשנה המצוטטת לעיל יבחין כי גם אנטיגנוס עצמו אינו רומז לכך שהשכר אינו קיים. להפך. הוא יוצא מנקודת הנחה שיש שכר, אך הוא מדגיש כי אין לפעול רק למענו. פרדוקסלית, זוכה הפרס מאנטיגנוס ללגיטימציה מינורית: מדגישים שהוא קיים, מבהירים שהוא אינו חשוב.

לדידו של אנטיגנוס, מי שניגש למסע כל כך מעמיק הקשור באושיות הרוח רק בשביל השכר, מוטב לו לקרוא שוב את "באדולינה". אם תהיו ילדים טובים תהיה הפתעה, אבל לא בגלל ההפתעה אתם צריכים להיות ילדים טובים. את האלוה עובדים מתוך יראה ואהבה. הפרס יגיע בכל מקרה. עלי.


דמויות מהעולם היהודי

רגע לפני שסבא נפל לתהום - כזה לאומי היה - הוא כיווץ את שפתיו וסימן עם העיניים משהו שהזכיר קצת את המילים של "התקווה", אבל אני לא בטוח. אולי זה היה סתם בגלל סופת החול שהפריע לו בפרצוף (סימה מתפייטת, והנה עוד סיפור סבא אחרון:)
לפני מותו ביקש שכל חבריו יקימו בית תמחוי לזכרו. דווקא רעיון הומאני, מלמד על מחשבה סביבתית נכונה. חבל שלא היו לו חברים.
ומה שהכי עצוב זה שאחרי חודשיים, בלי שום קשר, פיטרו את סימה מכרומטיס. והיא מספרת: "אנשים מרחמים עלי, חושבים בהיי-טק הרווחתי מיליונים והיום אני סתם מסכנה. בולשיט. גם בהיי-טק הייתי מסכנה. אם כי אז לפחות הרווחתי מיליונים".