מזרח ירושלים היא חלק מהגדה המערבית

המערכת הפוליטית בישראל סערה לאור הדרישה האמריקאית, אליה הצטרפו הרוסים והצרפתים, שלא לבנות שלושים יחידות דיור בלב השכונה הפלסטינית שייח' ג'ראח. קונסנזוס נדיר שרר בין הפוליטיקאים מכל גווני הקשת הפוליטית בישראל, החל מאנשי קדימה בצידה הימני של המפה ועד לאנשי הליכוד בצידה הימני של המפה. ח"כ עותניאל שנלר (קדימה), המתגורר בהתנחלות מעלה מכמש שממזרח לרמאללה, אמר ש"דווקא היום, ערב ערב ראש חודש אב, אסור לאפשר לאמריקאים לדרוש מאיתנו שלא לבנות בירושלים". שר ההסברה והתפוצות יולי אדלשטיין (ליכוד), המתגורר בהתנחלות נווה דניאל שמדרום למחנה הפליטים דהיישה, טען שהדרישה האמריקאית היא "עליהום", ושהיא עוד עלולה להוביל ל"דיון מסוכן על הקפאת התנחלויות". אברי גלעד סיכם באמירה ש"הדרישה האמריקאית כבר מגרדת את העצבים".

האווירה הכללית היא שהאמריקאים פשוט נסחפו. אחרי שברוב חוצפתם הם דרוש מישראל, הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, לא להמשיך ולבנות התנחלויות בלתי חוקיות בשטחים הכבושים, הם עכשיו גם מעזים לדרוש שישראל, שרק מחכה להופעתו של פרטנר פלסטיני, לא תבנה פרויקט מגורים ליהודים בלבד במימון המיליונר הימני ארווין מוסקוביץ', במקום שבו שכן ביתו של המופתי הפלסטיני חאג' אמין אל-חוסייני. מדוע הממשל האמריקאי לא יכול פשוט להמשיך ולשלוח לנו שלושה מיליארד דולר כל שנה לרכישת נשק, לתמוך בכל מה שאנו עושים עם הנשק הזה, ולא להתערב במעשינו באדמות שכבשנו והפקענו?

לאורך השנים התפתחה אצלנו מציאות מדומה, שבה לדוגמה ה"שטחים כבושים" הופכים ל"מוחזקים", והרג של איש חמאס ו-14 אזרחים הוא סיכול "ממוקד". המציאות הדמיונית הזו הפכה עבורנו למהות הכל. כל החושים התכנסו, העיניים הסתמאו, הלב נאטם, השכל הישר התעקם, הצדקנות גאתה, הזיכרון השתנה לפי מצב הרוח, ועובדות מהעבר הלא רחוק הודחקו לפינה חשוכה בתת-מודע שלנו. וכך נוצרה לה גם ההזיה, לפיה יש שטח טריטוריאלי אחד שקוראים לו הגדה המערבית, וששם יש כל מיני ערים פלסטיניות כמו בית לחם ושכם, ומנגד יש מקום אחר לחלוטין שאין לו שום קשר לגדה המערבית, ושבכלל קשור לסיפור אחר, ושקוראים לו ירושלים.

עיון במפה של תוכנית החלוקה תראה שבהחלטת האו"ם ירושלים אמורה להיות שטח ניטראלי. לא רק יהודי ולא רק ערבי. אחרי מלחמת 1948 העיר נחצתה לשניים, כשהחלק המערבי עבר לשליטת ישראל והחלק המזרחי, אבוי, נותר בגדה המערבית. לאחר מכן, בשנת 1967, ישראל כבשה את אותה גדה מערבית. ב-6 הימים האלה נכבשו לא רק חברון וטול כרם, אלא גם מזרח ירושלים.

מאז 1967 ועד היום נעשו הרבה צעדים שנועדו להשכיח מליבנו את העובדה הפשוטה הזו. החל מהסיפוח לישראל, שהיה ועודנו מנוגד למשפט הבינלאומי, אימוץ טרמינולוגיה שמבדילה בין "התנחלויות" בגדה המערבית לבין "שכונות" בירושלים, ועד לאפליה ממושכת, ממוסדת וממוקדת נגד התושבים הפלסטינים של העיר, שנועדה לגרום להם לעזוב ובכך לחזק את יהדותה של העיר. תהליך ארוך טווח היה עטיפת העיר בסיפורי מעשיות. למשל סיפור "מגדל דוד" המדומיין כמגדלו של דוד המלך, וזאת למרות שמדובר במינארט עותומאני מהמאה ה-17, ועד לשרטוט גבולות העיר, שבינם לבין ירושלים אין דבר וחצי דבר. בשנת 1967 ישראל כבשה שטח של 6 קמ"ר שמהווה את מזרח ירושלים, אך סיפחה לתחומי העיר עוד 64 קמ"ר, שמעולם לא היו ירושלים, לא הירדנית ולא הישראלית.

הפנטזיה לא תעזור, ויום אחד ישראל תתעורר מהסוטול המדיני הארוך בו היא מצויה. היום, בעיר הבירה ירושלים, "בירתנו המאוחדת לנצח נצחים", אין ולו שגרירות אחת לרפואה. אין אף מדינה בעולם שמוכנה להכיר בכיבוש החלק המזרחי ובסיפוחו לישראל או ב"איחוד" שני חלקי העיר. גם לא מיקרונזיה. אין מדינה אחת בעולם שמעודדת את המשך האפליה בירושלים, לרבות בניה של קיצונים יהודים בתוך שכונות פלסטיניות. להפך, מדינות רבות, ועכשיו גם ארצות הברית, מדגישות שירושלים איננה קדושה רק ליהודים, אלא גם למוסלמים, וגם לנוצרים, ושירושלים איננה רק הסמל הלאומי של היהודים, אלא גם הסמל הלאומי של הפלסטינים.

אנשי הגדה המערבית יכולים להמשיך לזרות חול בעיני הציבור, ולהציג את הבניה במזרח ירושלים הפלסטינית כחוקית ונכונה. הם יכולים להמשיך ולטמון את ראשם עמוק בחפירות הארכיאולוגיות באורוות שלמה, ולהגיד בנשימה אחת ש"ירושלים תישאר מאוחדת לנצח נצחים", וש"אנחנו רוצים שלום", וש"הבירה הפלסטינית תוקם באבו-דיס". אבל להגיד הבלים הרבה פעמים לא הופך אותם לאמת.

הגנה על שטות וכסילות מדינית כבניה יהודית בשייח' ג'ראח בתואנה, שזה קברו של שמעון הצדיק, משולה להקמת מאחז סמוך לאור כשדים בעירק, בתואנה שזה מקום הולדתו של אברהם אבינו. חברי הכנסת שלנו, אנשי קואליציה ואופוזיציה כאחד, מימין ומימין, צריכים להבין שלא בכל מקום בו קבור צדיק צריך גם לעשות אי צדק. ירושלים היא קדושה וחשובה לנו, בדיוק כמו שהיא קדושה וחשובה לפלסטינים. לעולם לא לא יהיה שום הסכם עם הפלסטינים, כל עוד מנהיגינו יטענו שירושלים היא רק שלנו ושהכל בה מותר.

בעתיד, או שירושלים תהיה עיר אחת מאוחדת ומשותפת, נשלטת על ידי יהודים ופלסטינים, או שתהיה עיר חצויה, שבה שכונות יהודיות יישלטו על ידי ישראל ושכונות ערביות יישלטו על ידי הפלסטינים. כן, או שירושלים תחובר לה יחדיו ותהיה נייטראלית, או שמזרח ירושלים תהיה חלק ממדינה פלסטינית וחלק מהגדה המערבית. שהרי מזרח ירושלים היא אכן חלק מהגדה, ורק במוחות ישראלים היא נדדה למקום אחר.