ראש העיר הנכבד, אנא: עצור!

שוב מתפרסם בעיתון שרטוט של קו החוף, ושוב מפורטת בצידו התוכנית: הדולפינריום - "ייהרס"; בריכת גורדון - "תפונה". הלב צונח למקרא מילים אחרונות אלה, ואחר כך מתמלא חימה למקרא ההסברים הבלתי משכנעים על רציפות הטיילת וכן הלאה, כאילו אי אפשר למצוא לטיילת תוואי שישאיר את הבריכה הייחודית הזאת על עומדה, נניח, במין עיקוף מלא חן שיעבור בינה ובין המרינה (שמשום מה אינה מוזכרת כלל).

יש דרכים לרכך את נוכחותה של הבריכה, לשלבה בנוף, בקו החוף, בלי להרוס מוסד תל אביבי ייחודי זה שאין דומה לו בעולם כולו. קשה להשתחרר מן ההרגשה שקברניטי העירייה, וראשה בראשם, זרים לבריכה הזאת ואינם מבינים את קסמה
התל אביבי המובהק, ואת ערכם של מי התהום הקרירים, הצלולים, המלוחים, הבלתי דלוחים, המרעננים, המחיים, המשיבים נפש, נטולי הכלור, הכולסטרול, האורניום, המדוזות, מים שדורות של תל אביבים למדו בהם לשחות, שחו בהם, שיכשכו בהם, קפצו אליהם, חיזרו לידם, חיזרו בתוכם, נפשו, קראו, השתזפו, נימנמו לידם.

ועל כן אין שום ברירה אלא להתגייס שוב ולצאת בקול קורא. לפנות ישירות ולומר: כבוד ראש העיר, מר חולדאי היקר! עצור! עצור! הפעם אתה טועה! האמן לי! דווקא כמי שמעריך את פועלך בעיר, את מרצך ויוזמותיך, וכמי שאף קרא מעל עמוד זה ממש לתמוך בך לכהונה נוספת, אני פונה אליך ואומר: עצור! עצור! אל תיתן יד לבכייה לדורות! אל תהרוס את בריכת גורדון!

הלוא ראית מה קרה לכיכר דיזנגוף, שעתה מתחרטים על הריסתה ומתלבטים איך להיפטר מיורשתה! הלוא שמעת את הקינה המתמשכת על הבניין ההיסטורי של גימנסיה הרצליה, שנעלם לבלי שוב! להרוס, מר חולדאי, זה קל מאוד, אבל אחר כך אין דרך חזרה, וגם מאה חכמים לא יקימו מחדש את הכיכר שאיננה, את הבניין שאבד, את הבריכה שחס וחלילה... אך לא: את בריכת גורדון צריך לשפץ - דבר שהעירייה מנעה ומונעת אותו במשך שנים - לחדש ולייפות ולהפיח בה חיים חדשים; למשוך אליה מחדש בחודשי הקיץ, בערבי הקיץ, את נאמניה הישנים ואת אלפי המתרחצים החדשים שיבואו בשמחה בשעריה.

הרבה דברי הבל נאמרו על הבריכה הזאת, שבחצרה הכעורה שולט יופי מופלא, תל אביבי כל כך. צרי עין כתבו אודות "סלבריטאים" כביכול החפצים ביקרה, מה שעושה עוול אכזרי לקהל הכה תל אביבי, כה מעורב, כה נטול אחידות, של גורדון. רק אהבת המים משותפת להם, לאותם סתם תל אביבים מכל שכבה וגיל הבאים עדיין לבריכה המתרפטת הזאת.

איזה "סלבריטאים"? מה "סלבריטאים"? וכמה? אי אלו "אמנים" כביכול שלא גומרים את החודש? בדל עיתונאי? שחקן בדימוס? ואם "סלבריטאים", אז מה? וכי אין לסלבריטאי עיניים? אם ידגדגו אותו, לא יצחק? אם יכו אותו, לא יבכה? ב-33 מעלות, עם 75 אחוזי לחות, לא יזיע? ואם תהיה לו בריכה של מים קרים נהדרים -עירונית, עממית, דמוקרטית - לא ישחה כמה בריכות? מה יש?

כבוד ראש העיר, האמן לי: אל תהרוס את בריכת גורדון. זאת תהיה שגיאה ממדרגה ראשונה. זאת תהיה טעות נוראה. כלום שחית מימיך בבריכה הזאת? ביקרת כן, אך כלום שחית? דומה שלא. שכן ברור למדי כי אתה ואנשיך אינם מבינים מה רב ייחודה. לכן, ראש העיר הנכבד, אנא: עצור! עצור! אל תעשה זאת! זו טעות! אל תהרוס את בריכת גורדון!

* הטור פורסם בהעיר ב-24 במרץ 2005. עלי מוהר הלך לעולמו ב-30.11.06 לאחר מאבק במחלת הסרטן.