לאחר טיול קצר ברגל, חזרנו למכונית וכעבור דקות ספורות, עמי עצר את המכונית. על המדרכה חיכו גבי וארנית, אותן כבר הכרתי מהביקור שלהן בביתעובד, ועוד בחור ובחורה לא מוכרים. "שלום לכולם," קרא אריה בקול ויצא מהמכונית. כולם ניגשו וחיבקו אותו ובינתיים, עמי פתח את הדלת בצד שלי והזמין אותי לצאת מהמכונית.
"שלום אלווין!" קראה גבי ולקחה את הרצועה מידו של עמי. "אסי, מירב, בואו והכירו את אלווין החמוד!" היא פנתה אל הזוג שלא הכרתי. "אלווין, תכיר את אסי, הבן שלנו ומירב, אשתו!" אמרה גבי וליטפה את ראשי. "שלום אלווין!" קראו כולם בהתלהבות והתקבצו במעגל סביבי "הם מאד נחמדים, אבל מאד רועשים", חשבתי לעצמי וקשקשתי בזנבי לאות שמחה. כל אחד לקח תיק או שקית מהאוטו ונעלמו בחצר. עמי, אריה ואני נשארנו מאחור על המדרכה.
"ובכן אריה, שיעור מספר אחד: נכנסים הביתה!" אמר עמי. הוא הוביל אל חצר מרוצפת ומשם דרך שביל , לדלת הבית של אריה, הבית החדש שלי. אריה היסס לרגע בעומדו מול הדלת, הושיט את ידו אל הידית ונכנס פנימה. מיד הזמין אותי לבוא אחריו ועמי נכנס אחרון. הבטתי בסקרנות סביבי ואהבתי מה שראיתי. התחלנו לעלות במדרגות לקומה העליונה של הדירה ולפתע שמעתי חתול מילל. "הי שלג, בוא תראה את אלווין, החבר החדש במשפחה!" קרא אריה לחתול.
מה קשור עכשיו?!
"יופי!" חשבתי לעצמי, "יש פה חתול ואני רגיל לשחק עם חתולים. בבית עובד גדלנו עם חתול שהיה חבר שלנו וגם אצל איריס וטל. לא יהיה משעמם פה!" בקצה המדרגות עמד חתול לבן, יפה וכועס. שערותיו סומרות, שיניים חשופות וכולו אומר מלחמה. אריה עצר לרגע ופנה לשלג החתול. "שמע שלג, אלווין הוא חבר ואתה תתנהג יפה אחרת מאד אכעס עליך".
עושה רושם ששלג הבין את העניין, כי נסוג מדרכינו והתמקם על השולחן בפינת אוכל. "אצטרך לפקוח עין על הכעסן הזה", חשבתי לעצמי. את המשך היום בילינו בהתארגנות. גבי ואריה עשו לי הכרה עם הבית והחדר שלי. גבי הכינה לי מזרון קטן ונעים, עליו אשן בלילה. עמי, קבע וו ברצפה ואמר שבלילה יש לקשור אותי לוו הזה, כדי שלא אסתובב בבית ואגרום נזק או אעשה צרכי על הרצפה. "רק למספר ימים, עד שיתרגל לבית". הסביר עמי. "הוא אף פעם לא יסמוך עלי עמי זה!" חשבתי בכעס, "מה פתאום לקשור אותי? מה פתאום שאגרום נזק או אעשה צרכים בבית? מה אני? גור טמבל או כלב נחייה רציני? לא יפה, עמי. לא יפה!".
עמי הלך, לא לפני שהבטיח לחזור למחרת בבוקר. לאחר מכן, נפרדו מאיתנו גם אסי, מירב ואורנית. לאחר ארוחת הערב, ישבנו בסלון ואריה סיפר לגבי המון חוויות מבית עובד. שלג לא ירד כל הערב מהשולחן בפינת האוכל. "אצטרך להשקיע הרבה כדי להפוך אותו לחבר." חשבתי לעצמי .
שלג מגלה עניין בסתר
מאוחר בערב, יצאנו, גבי, אריה ואני לסיבוב ברחוב שלנו. המון ריחות חדשים יש ברחוב הזה. צריך ללמוד את כולם. כאשר שכבתי לישון על המזרון שלי, חיבר אריה את השרשרת המחוברת לוו אל הקולר שלי. לא אהבתי את זה, אבל זה מה שאמר עמי ואריה עושה כל מה שעמי אומר. שכבתי על המזרן וחשבתי על כל שקרה באותו יום. לרגע, היה נדמה לי שראיתי את ראשו של שלג מציץ מבעד לדלת החדר, אבל מיד הוא נעלם. צעדים חרישיים התקרבו לחדרי. גבי נכנסה בשקט ושיחררה אותי מהשרשרת המעצבנת. "אלווין," היא לחשה, "אני סומכת עליך. אל תאכזב אותי." "לא אאכזב אותך גבי! הרי עכשיו זה גם הבית שלי. אשמור עליו נקי ומסודר. " הבטחתי בדממה.
סיפור של אהבה החל להירקם ביני לבין גבי, באותו לילה. רק שאסתדר עם שלג והכל יהיה בסדר. וכך צללתי אל שינה עמוקה, בביתי שבחיפה.