"יפתח בדורו כשמואל בדורו" אמרו חז"ל והתכוונו לכך שכל דור מקבל את המנהיג לו הוא ראוי. האם דורנו ראוי למנהיג כמו שר הפנים אלי ישי, ששלח מכתב לשופט בית המשפט המחוזי בירושלים, משה דרורי, ובו הוא ביקש שינהג במידת הרחמים באיתמר ביטון, בנו של רב העיר חדרה, שדרס את הקופאית בחניון.
השר ישי כתב במכתבו שהוא מכיר את הנאשם ואביו, ועל רקע רצונו של הדורס להתמנות כדיין, אין זה ראוי להרשיעו. לאחר שדבר שליחת המכתב נחשף, טען השר ישי שמדובר בעדות אופי המקובלת במקרים שכאלה. המכתב הוא אכן עדות אופי, אך לזה של השר עצמו.
"אלי ישי בדורו כיפתח הגלעדי בדורו"
כשכיפה לראשו, העדיף ישי לטהר את השרץ הדורס, אדם שנהג כבריון, במקום להוקיע אותו ולטהר את הממסד הדתי משכמותו. לפי השר ישי, אדם שמסרב לשלם על פי חוק, דורס אישה ומותיר אותה חבולה מאחוריו, ראוי לשמש דיין בישראל. אותו דורס ראוי לשמש בתפקיד ציבורי, ראש וראשון לבני עדתו. שר הפנים העמיד את כבוד הביורוקרטיה הרבנית לפני כבוד האדם, חס על הקריירה המכובדת של אותו אברך יותר משחס על כבודה של זוראיש הדרוסה, והוכיח שגם לצבע השחור יש גוונים.
אלמלא הועלה שמו של השופט דרורי כמועמד לכהונה בבית המשפט העליון, ספק אם פסק הדין האומלל הזה היה נחשף וספק אם מוסריותו הירודה של השר ישי היתה נגלית לציבור. פסק הדין של בית המשפט העליון, שהפך את החלטתו המבזה של השופט דרורי, קבע שיש דין ואין דיין דורס בישראל. אולם בפסק הדין הזה אין כדי לתקן את הלכותיהם של אלה המולכים על ציבור שלם.
ומה נלין על שר הפנים שכותב מכתבים שכאלה, בשעה שראש הממשלה מנסה לחוקק בחקיקת בזק את "חוק מופז", שנועד לפלג את האופוזיציה ובדרך לרמוס חוקי יסוד וכללים דמוקרטים? "פרימת הדמוקרטיה", כינה השר מיכאל איתן את הצעת החוק הזאת, ודבריו נכונים הן לגבי ראש ממשלתו והן לגבי חברו לממשלה.
רצונו של ישי להיות מליץ יושר ולקדם אדם שפגע באדם אחר, כנראה שלא תעמוד לנגד עינו של הבוחר בבואו לקלפי. אלה הם מנהיגך, ישראל. אולי יש לחדש בעת הזו ולאמר "אלי ישי בדורו כיפתח הגלעדי בדורו".