יעקב ארז: "אני מברך את אלוהים שנתן לי בעלים כמו יעקב ועופר נמרודי"

"קיבלתי את ההחלטה להחליף אותי בתחושה של אושר גדול והקלה. אני מפסיק לדאוג לעיתון ומתחיל לדאוג לעצמי. אני עוזב את כסא העורך אבל לא את העיתון"; כך אמר היום בראיון לתוכנית "תיק תקשורת" יעקב ארז, עורך "מעריב", המפנה את מקומו ב-1 במארס לטובת העיתונאי אמנון דנקנר. ארז ייכנס לתפקיד הפרשן הצבאי של "מעריב".

ארז משמש כעורך העיתון מזה כ-10 שנים. הוא החל את דרכו ב"מעריב" לפני כ-40 שנה ככתב זוטר באילת, התקדם למשרת הכתב הצבאי, אותה מילא בתקופת מלחמת יום הכיפורים ומלחמת לבנון, והגיע עד כסא העורך, לאחר שחברת "הכשרת היישוב ", בבעלות יעקב ועופר נמרודי, רכשה את העיתון בשנת 1992.

לאחר תקופה קצרה, שבה שימש דן מרגלית כעורך העיתון, מונה ארז לעורך ושימש בתפקיד באחת התקופות הקשות ביותר למערכת: תקופה שבה המתחרה, "ידיעות אחרונות", גדל לתפוצה של 70% משוק קוראי העיתונים, והוכרז בשנת 1995 למונופולין בתחום העיתונות; פרשת האזנות הסתר ששלחה את המו"ל עופר נמרודי לכלא בפעם הראשונה, ופרשת החשד לקשירת הקשר לרצח החוקר הפרטי יעקב צור, ששלחה אותו לתקופת מאסר בפעם השנייה (ונגמרה לאחרונה בעסקת טיעון שנמחקו ממנה שני האישומים המרכזיים - קשירת הקשר לרצח ושוחד).

אמנון דנקנר, עיתונאי ופרשן בכיר בעיתון, מילא תפקיד מרכזי בעריכת העיתון בתקופת מאסרו של נמרודי, כאשר שיכתב בעצמו את הידיעות ממשפטו של המו"ל, ועבר על המאמרים שכתבו עמיתיו למערכת בנושא. דנקנר דחה השבוע את הטענות כלפיו כי לכאורה קיבל את התפקיד כאות הערכה על תפקודו בזמן משפט נמרודי. "אם עופר היה רוצה להודות לי הוא היה עושה זאת בדרכים אחרות, ולא מפקיד עסק של מאות מליוני דולרים כ"מעריב" בידיים הלא מתאימות", אמר ל-TheMarker.

לשאלה האם לא הופתע מהחלפתו, אמר ארז למראיין דוד גלבוע: "השמועות האלה מתגלגלות כבר שמונה שנים. כל פעם היתה שמועה על מועמד אחר. הפעם הרגשתי שהגיע הזמן אחרי 10 שנים, שזמני עבר. לא ביקשתי נימוקים להחלפתי, כי קיבלתי את ההחלטה בהבנה וברצון. צריך להפסיק לקרוא עיתונים, או כן לקרוא ולא לקחת ללב".

"מבחינת הסיפוק האישי שקיבלתי, וההרגשה שאני משפיע על תחומים מרכזיים במדינה, התקופה היפה ביותר הייתה כשהייתי כתב צבאי. תקופתי כעורך היתה הקשה ביותר בחיי המקצועיים. מצב שבו המו"ל נמצא בכלא, פעמיים, הוא מצב קשה מאוד. לא ישנתי בלילות. שאלתי את עצמי כל הזמן איך אעמוד בפני אנשים, ומה ישאלו אותי. שוחחתי עם עופר בטלפון בשתי תקופות המאסר שלו, ולמרות שמדי פעם דיברנו על כותרת זו או אחרת, הוא לא ניסה להשפיע על העיתון.

"יעקב נמרודי הוא כמעט בנאדם קדוש, בשל הדברים שעשה למען המדינה, ולמען עיתון "מעריב". הוא לא עסק בעריכת העיתון - אני עסקתי. אף אחד לא ניסה לזעזע את כיסא העורך. יעקב נמרודי ניסה להשפיע, כפי שכל אחד היה מנסה בתקופה כזו שהעיתון נמצא במצוקה. היו לי קווים אדומים שאותם לא עברתי". ארז סירב לפרט מה היו אותם קווים אדומים.

"בירכתי, ואני עדיין מברך את אלוהים, שנתן לי בעלים כמו יעקב ועופר נמרודי. משום שהחופש העיתונאי שקיבלתי היה מוחלט. המשפחה לא ניסתה לקדם את העניינים המשפטיים דרך העיתון, ואף אחד לא ניסה לעקוף אותי. את המאמרים של דנקנר לא קראתי, כשם שלא קראתי כל מילה שירדה לדפוס. אנשים אחרים, שאני סומך על שיקול דעתם, עשו זאת".

בפרשת תמלילי השיחות בין יעקב נמרודי ליעקב ארז ואשר הודלפו לעיתונות, בהם תמליל שבו דרש נמרודי לפרסם מאמר של דנקנר לאחר יממה עמוסת פיגועים, ונקט בביטוי "שתישרף המדינה", אמר ארז: "לא שמעתי את הדברים האלה בכלל. יעקב אמר הרבה דברים באותה שיחה סוערת. לפעמים אומרים בנסיבות כאלה כל מיני דברים שמצטערים עליהם, ואני יודע שהוא מצטער על זה".

על הבאתו של דן מרגלית, שעזב את העיתון בטריקת דלת כשהיה עורך וחזר ככותב חיצוני, אמר ארז: "זה נכון שעופר נמרודי הביא אותו, כמו גם את דן שילון, ועוד כ-20 איש. זה היה בידיעתי, אם כי את המו"מ הוא ניהל בעצמו. אישרתי את הבאתם של דן מרגלית ודן שילון בשמחה גדולה".

על פיטורי הפרשן המשפטי משה נגבי, שנטען כי פוטר כיוון שמשפחת נמרודי כביכול חשה שהוא אינו משרת את ענייניה, אמר ארז: "פיטורי נגבי היו ביוזמתי ולא ביוזמת אף אחד אחר. הוא סירב להיענות לבקשתי לכתוב על זיכויו של שר המשטרה לשעבר אביגדור קהלני. זימנתי אותו לשיחה, והוא בחר שלא לבוא. אדם כזה, מקומו לא בעיתון. אני שלם ומאושר עם כל מהלך שהיה בעיתון".

ארז הוסיף כי הוא שוקל לכתוב ספר על שנותיו ב"מעריב". "אני מאחל לדנקנר שיהיה עורך שישפיע על העיתון, יצעיד אותו קדימה ויעשה אותו לעיתון הגדול במדינה", אמר. "יחסיי עם דנקנר שפירים בהחלט היום, למרות חילוקי הדעות של העבר.אני לא שומר בבטן שום דבר", סיכם יעקב ארז.