בוגרי בצלאל מבטיחים ומקיימים

אלפי אמנים, אורחים ומשפחות של סטודנטים גדשו את האקדמיה לאמנות בצלאל, בפסגת הר הצופים בשבועיים האחרונים, בתערוכת הבוגרים. דרוש לפחות יום אחד שלם כדי לראות את כל העבודות המוצגות בבניין, שהפך כולו לחלל תצוגה אחד ענק. המחלקה לארכיטקטורה, שמקום משכנה הקבוע הוא במרכז העיר, מציגה את עבודות הבוגרים בבניין בצלאל בהר הצופים. בין העבודות השונות נתמקד בעבודות של סטודיו אחד, המהווה שיתוף פעולה מקורי בין המחלקה לארכיטקטורה למחלקה לעיצוב תעשייתי: "בקנה מידה – סביבה וקיימות בעיצוב, באדריכלות ובתכנון".

הרעיון לשלב בין המחלקות משקף הבנה שעיסוק בתכנון אקולוגי דורש עבודה בקנה מידה משתנה. "הסטודיו יתמקד בפרויקטים המציעים פתרונות מערכתיים, בינתחומיים. זאת, מבלי לפגוע ברמה המקצועית וההעמקה של כל סטודנט בדיסציפלינה בה הוא עוסק ואותה הוא למד", כותבים בשנתון של בצלאל. הסטודנטים עבדו בצוותים של 2-3 סטודנטים מהמחלקות השונות, אך היו גם סטודנטים שבחרו לעבוד לבד. הרעיון של הסטודיו הזה הוא ניסיון לצאת מהמחשבה המקובעת של תבניות לימודיות מוכרות ולהמציא פורמט חדש, שמנצל את היתרון שיש באקדמיה לאמנות על המגוון והניסיון שבמחלקותיה. פורמט שבבסיסו עומדת המחשבה על יצירה תוך התייחסות להשלכות של כל פעולה אדריכלית/עיצובית על הסביבה והתרבות שלנו.

אחד הפרויקטים המעניינים שהציגו בסטודיו נולד בחיבור בין שני סטודנטים לעיצוב תעשייתי וסטודנטית לארכיטקטורה. הפרויקט עוסק באזור שנמצא בסביבת מחלף גולדה מאיר, שנמצא מצפון לאזור התעשייה הר חוצבים. הפרויקט האדריכלי זיהה את המקום כנקודה המחברת בין הפארקים מסביב ומנסה לחבר ביניהם באמצעות חשיפת תוואי נחל שורק מחדש ובנייה של מבנה ציבורי רב-שימושים שמקשר בין האדם לטבע. בתוך הפרויקט רחב ההיקף הזה, יצר אחד הסטודנטים לעיצוב תעשייתי אלמנט מודולרי לטיפול באקוסטיקה ונגר עילי, והשני תכנן אמצעי חליפי למעבר הכביש. "הפרויקטים שלנו נוצרו מתוך מחשבה על צרכים אנושיים", אומרת נעה שבדרון, סטודנטית לארכיטקטורה, "כארכיטקטים, עלינו להביע את עמדתנו החברתית בעשייה שלנו. אי אפשר ליצור אובייקטים מרהיבים ללא התייחסות מעמיקה לתרבות ולקונטקסט החברתי של הפרויקט".

ההתייחסות לסביבה ניכרת בעבודות שהציגו הסטודנטים לעיצוב תעשייתי, לעומת העבודות שבדרך כלל מצגים סטודנטים במחלקה זו. האופן בו התפתח הפרויקט בתוך הסטודיו גרם לכך שרוב העבודות מתייחסות לסביבה ולקונטקסט מרחבי, בניגוד לאובייקטים שעומדים בפני עצמם, שרבים כמותם אפשר לראות בחלל התצוגה של המחלקה לעיצוב תעשייתי. דוגמא לכך, היא הפרויקט של הסטודנט שדה הלברכט. הלברכט משיב את הטבע לעיר בעזרת תיבות קינון, עיצוב שובכים ומיקום דחלילים להברחת ציפורים לא רצויות. האלמנטים שתכנן מתחברים למבנה תעשייה, שהומר למבנה עם שימוש מגוון. הלברכט מדבר על הצורף בציפוץ עירוני ומעלותיו בבחינת השימור הסביבתי: "הסביבה אותה יצרנו מהווה מערכת אקולוגית שלמה ועשירה. היכולת של האדם להבין את סביבתו קושרת אותו לאותה הסביבה, מעודדת אותו לתמוך בה כאשר הוא מבין איך לעשות זאת. פרויקט זה מהווה נסיון לצייר תמונה מורכבת ותזזיתית הנוגעת בתחומי חיים רבים. האוביקטים משפיעים על הנוף העירוני משנים אותו ויצרים דפוסים טבעיים במבנה המקובע ובכך משפעים באופן ישיר על חיי היום יום בעיר, על הארכיטקטורה ועל מוקדי תשומת הלב".

חבל שהניסיון האמיץ לחבר בין שתי המחלקות בפרויקט הגמר לא קיבל ביטוי גם בחלל תצוגה משותף של פרויקטי הגמר בתערוכה. דווקא בתערוכת הגמר הופרדו הצגות הפרויקטים של הסטודנטים מארכיטקטורה מהצגות הפרויקטים של הסטודנטים מעיצוב תעשייתי, גם אם הן חולקות בסיס מחקרי ותיאורטי משותף. החלוקה הברורה של חלל התצוגה על פי המחלקות השונות מובנת, אך במקרה הנ"ל צריך היה להתחשב בנסיבות וברעיון שעומד מאחורי שיתוף הפעולה בין המחלקות.