מתחיל בב'

באחר צהריים לוהט, בפינת סלמה-שוקן, בעודו ממתין לבנו שיסיים שיעור תופים, שאול ביבי ירד מההר מזיע כולו עם ניסוח אחר של סיפור בראשית. סיפור נוסף בסדרה "מעבר לאילון"

  • שאול ביבי
שאול ביבי

70 מדרשים נדרשו לאות ב' שפותחת את המקרא, והנה קב ניסוחים אחרים. ראשית, הב' מיותרת, והסיפור יכול להתחיל כך: "ראשית ברא אלוהים" וגו'. בכך המקרא גם היה מדייק באותיותיו, כמו שהוא משתדל באדיקות. אלא שטרם נבראו הזמנים והמקומות, לא היו התחלה והמשך, אחד ושניים, ראשית ושנית, ועל ידי הב' ביקש הסופר לסמן נקודה כלשהי בממד זה. עד שאלוהים אומר "יהי", שוררת מידה רבה של פליאה וכאוס בארץ, לפחות במונחים שבני אדם רגילים.

האות ב' חיונית, גם כי "ראשית" בלבד, שמזמינה "שנית", מבטלת את ייחודיותו של מעשה הבריאה ועלולה להפוך את הסיפור לרשימת מלאי; הב' מיידעת את מעשה הבריאה שלהלן. "בראשית" לעומת זאת, מזמינה "בשנית" או "בשנייה": אפשרות של חזרה או חיסול מפואר של מעשה בראשית הייחודי; אות לכישלון, אם יבוא (ונימה של כישלון אכן מצלה על הכתוב, לאורכו ולרוחבו של הטקסט התנ"כי).

בתוך כך, ידוע הדרש, שמעשה הבריאה נפתח בב' ולא בא', על מנת לרמוז כי קדמו עולמות למעשה הבריאה הנוכחי. רק שפרשנות זאת עלולה להתברר כשרירותית אם לא תיתמך בעוד נימוקים. אחד מהם, הוא שב"בראשית ברא", פעמיים ברא, שכן המילה "ברא" מופיעה כתיבה ב"בראשית" וכמובן ב"ברא"; ואם פעמיים ברא, ברא אף יותר.

לא מגיע לכם לסבול

כך תנסו בבית את המכשיר שמנצח את הכאבים ומומלץ ע"י רופאים

לכתבה המלאה

עפיפונים ללא חוט

אות ב' כוונות רבות כאמור, אך לענייני, ב' בריאות ומעשי ראשית ברא אלוהים, קודם לשמים והארץ, וגורלם עוד יעלה בהמשך מהכתוב. כי ברצוני לעבור לתיבות הבאות ב"בראשית": "ראש" ו"שית". מאחר ש"שית" הוא יסוד ובסיס (החפירה שאליה התנקזו הנוזלים שנסכו על המזבח), מותר לשער ש"ראש" הוא עליונים. ומאחר שהוא מקדים את הבסיס – עליונים שאינם מונחים על יסודות. בריאת ראש ללא שית נראית לכאורה מיותרת וקלושה, אך מתבררים כאן סדר: הבריאה החלה טרם הניח בסיס; ושאלה: מה ברא? ראש ללא יסוד, עפיפונים ללא חוט, אולי שלל הנחות טרם מימושן. מה שמוביל לייחוד נוסף של מעשה הבריאה של עולמנו: שלא רק ברא בראש והרהר, אלא גם השית. ב' בריאות ויותר ברא בראש, וב' מעשי ראשית, ואחד מהם השית.

מ"ראש" ו"שית" לומדים גם שהעולם נברא מלמעלה למטה, מהראש ליסודות, שממשיך לבריאת השמים ולאחר מכן הארץ - "את השמים ואת הארץ" במובן של עליונים ותחתונים או כל סוג של הפכים מופשטים, שכן השמים והארץ הממשיים נבראו בימים השני והשלישי.

אלה סימנים בטקסט: המשך התהוותו של סדר ראשוני ביותר, עוד בשלב הנחות הבריאה, אף טרם השתת התוהו ובוהו בתחתונים ("והארץ הייתה") והסדר בתוך הכאוס שנוצר ("ויאמר" "ויהי").

קצת סדר

האם סדר זה, שילך וישתלט על הסיפור, הוא מקרי ושרירותי והזדמן לו בתוך הבריאות הראשוניות, או שפסיו המופשטים נבררו והותוו כבר במרחב קדום חסר מקום וזמנים? על פי הפשט, הבריאה והמתווים לסדר מתחילים עם בריאת השמים והארץ הראשוניים, קודמים לתוהו ובוהו על הארץ, ומתוך שליטה וכוונה ברורה: "ברא אלוהים". כמו כן, על פי הכתוב, יש להדגיש כי אלוהים בורא רק את השמים ואת הארץ הקדומים, וכל השאר מופיעים בעקבות אמירה ("ויאמר"), עשייה ("ברא לעשות"), על בסיס כלשהו ("בצלם אלוהים ברא אותו") או בהתייחסות ליצירה ("יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא רע", ישעיהו, מה ז). גם זה סדר. אך כיצד נקרות הבריאות הבראשיתיות יותר ומהן תכונותיהן, לפני שהותווה סדר וטרם הושתה אחת מהן?

מקובל שבריאה היא יש מאין. על פי זה, אם הבריאה שקדמה לשית היתה בריאת יש מאין של עליונים תלושים חסרי מקום וזמנים, ולבריאה זאת קדמה בריאה נוספת (ב' בריאות ויותר), אזי בריאות קודמות ממעטות, עד שבריאה ראשונה היא בריאה של אין בלבד. כך שכל הבריאות ברא יש מאין, שוב ושוב, אבל בבראשית ברא אין בלבד; בריאה היא בריאת אין ולפיכך, ברא רק בבראשית. מן הסתם, במרחב כזה של אין, מיותר לדבר על סדר, מתווים של סדר, מקריות או סוגים של שליטה - אין מוחלט.

ומה בין בריאת אין להשתה? "אש" ו"ש"י" (310 בגימטרייה), שתי התיבות העוקבות ב"בראשית": 310 ראשי אש.

תוהה ובוהה

לאחר עיקרון ההשתה, ולאחר שהשית בריאות קודמות, מגיעה בריאה נוספת: "את השמים ואת הארץ". אקדים ואומר את שאמרו לפניי: "את... ואת", מא' ועד ת', השמים והארץ (ההפכים המופשטים) בנפרד, זו בריאה מאוחרת ואחרונה, סיפור מאוחר. הקודם הוא מב' ועד ת', ב' בריאות ומעשי בראשית ויותר, של עליונים תלושים של 310 ראשי אש; ואחריהם בריאה חדשה, של עולמנו, שמתחילה מהתחלה, מא' ועד ת' (השימוש שלי במוקדם ומאוחר הוא מלאכותי ולשם הסדרת הטקסט, שכן טרם נבראו הזמנים).

אך מאחר שבריאות אחרונות הן יש מאין, עולה השאלה מה גורל בריאה ראשונה ואחריה, בכללן 310 ראשי אש עליונים ותלושים? בפסוק הבא גלוי רמז גדול: "תהו ובהו". תהה ובהה בלשון רבים: והארץ היתה תהייתם ובהייתם - מחשבות תלושות, ראשי אש, שתכליתם אינה ברורה. אלוהים תוהה, בורא ומעלים בריאות כהרף קודם שפועל, מתחיל בבריאת עולמנו יש מאין, וממשיך בהשתה ממשית של השמים והארץ המופשטים.

סוף דבר

מהפרדת סיפור הבריאות המוקדמות מזה של בריאת עולמנו, עולה חלוקה משמעותית יותר של הפסוק שפותח את המקראות: "בראשית ברא אלוהים; את השמים ואת הארץ". בבראשית בראו והשיתו האין וראשי האש אלוהים. או, כמו שעולה מהדברים למעלה: אלוהים ברא את בראשית - את האין המוחלט.

בשולי הדברים, ניסוח המהלכים מזכיר את "המפץ הגדול": ממדים קודמים שטרם הובנה מהותם (ב' בריאות ויותר), נקודה אינסופית (ב' שמדגישה את ה"ראשית"), פיצוץ של אנרגיה (ראשי אש), כאוס (תוהו ובוהו) ותחילת החוקים הפיסיקליים (הפכים, מקומות וזמנים). לא פחות מרענן: הניסוח הסופי החל לקדוח במוחי באחר צהריים לוהט ומזיע בפינת הרחובות סלמה-שוקן בתל אביב, בזמן שהמתנתי לסיומו של שיעור תופים לבני הלל, בסטודיו סמוך. איך אומר המאסטר הבודהיסטי: אם כבר ירדת מההר, אז גש לנקות בבקשה את החצר.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully