טוס לאט

1989. אנחנו נוחתים נרגשים בשדה התעופה של מינכן. לפנינו חופשה פסטורלית שתימתח לאורך 21 יום, ועל פני שלוש מדינות. בדלפק השכרת הרכב אנו מתבשרים כי הרכב שהזמנו אזל מהמלאי. "תוכל לקבל מרצדס חדשה באותו מחיר", הוסיפה הפקידה באותה נשימה, ואבי, שכבר היה שקוע בהכנות אחרונות לתצוגה תיאטרלית של מחאה, התקרבנות, האשמה באנטישמיות וכל אקט מוכר אחר שעתיד להביא לו בסופו של דבר תלושים לדלק חינם, עצר את עצמו באחת וניצוץ קטן של טירוף, אותו סירבנו לפרש נכונה, הבהב לרגע קטן בעיניו. אחרי עוד כמה נקישות עקב נימוסיות נמסרו לנו המפתחות למה שמאוחר יתגלה לנו כאטרקציה העיקרית של הטיול.

במשך שלושה שבועות חצינו את היבשת לאורכה ולרוחבה, מבקרים בשש מדינות ושלוש נסיכויות, נדחפים קדימה על ידי מנוע גרמני חזק, חדוות הנהיגה הטבעית של אבי, וכמובן, הצורך הברור מאליו להספיק כמה שיותר. אזור היער השחור בגרמניה, שבמו אוזני שמעתי את סוכנת הנסיעות ממליצה לבלות בו לפחות ארבע לילות, חלף לנגד עיני במהירות של 140 קמ"ש והותיר אחריו בעיקר את זיכרון הבחילות. "יערות יש לנו גם בארץ", מלמלה אימי בעודה שוקעת בכורסת העור שלצד הנהג ומסמנת יעדים חדשים על המפה, שקצב התקדמותנו על פניה הזכיר מעט את ימיה הראשונים והזוהרים של אימפריית הרייך השלישי.

גם אם הזיכרון הזה נשמע מעט קיצוני, הרי שרבים יודו כי לא אחת הם חוזרים מחו"ל כה עייפים, מרוטים, רצוצים, וכואבים עד שהדבר המתבקש ביותר הוא לצאת לחופשה נוספת רק על מנת להתאושש מזו האחרונה. לרוב, הרצון להספיק ולראות כמה שיותר, כמו גם לעמוד ביעדי השופינג, מתנגש במטרותיה המקוריות של החופשה - במנוחה ובהתרגעות, אותן אנו בדרך כלל משאירים לטיסה חזרה, או לסיני.

שני עשורים אחרי אותה נסיעת בלהות, שבאלבומים המשפחתיים קוטלגה למרות הכל תחת "חופשות", אני מתעורר בדירה ברובע המארה שבלב פאריז. השעה עשר בבוקר אבל אני לא ממהר לשום מקום. אני יורד לבולנז'רי הממוקם במורד הרחוב וקונה באגט טרי. זהו רק היום השני שלי בשכונה אולם נדמה לי שהמוכר כבר מזהה אותי. בדרך חזרה אני נעצר על ידי אחד השכנים לשיחה קצרה, ורק שעה נוספת אחר כך, אני יוצא לעבר היעד בו החלטתי לבלות מחצית מהיום – גני לוקסמבורג.


התיירות האיטית המבקשת לשים קץ למרדף האינסופי אחר האטרקציה הבאה ובאופן כללי יותר, להשיב את החופש לחופשה. במקום לתכנן טיול מרובה יעדים, המצריך הוצאת אנרגיה רבה כמו גם כסף וזמן המתבזבזים על שינוע ממקום למקום, היא ממליצה לבלות פרקי זמן ארוכים ככל האפשר באותו מקום, רצוי בדירת מגורים רגילה הממוקמת בליבה של שכונה, ולא בבית מלון – באופן זה נטמע התייר בסביבה וזוכה לחוות באמת ובתמים את התרבות המקומית.

את האטרקציות התיירותיות, עליהן לא ניתן לוותר לגמרי, היא ממליצה לאתר בסביבה הקרובה, ומבטיחה שתופתעו לגלות כי גם באזור מגוריכם הקבוע, ובטווח שלא עולה על חמישה ק"מ, נחבאות להן אטרקציות תיירותיות רבות.

רובע המארה בו שהיתי, אכן לא איכזב. עשרה ימים אחר כך, שכללו בעיקר טיולים רגליים נינוחים, ביקורים בשווקי פשפשים, ישיבות ארוכות בבתי קפה ובברים עם חברים ורביצה חסרת מעש עם ספר בגנים המטופחים, אני יכול לספור על יד אחת את מספר הפעמים שעזבתי את הרובע.

התיירות האיטית מבקשת גם למצוא את הדרך לצמצום הפגיעה במערכת האקולוגית. "תחום התיירות הנו ענף מאוד הרסני," אומר יונתן טל, מבעלי חברת "גו אקו" המתווכת בין מטיילים ופרוייקטים התנדבותיים ברחבי העולם, "בונים מפלצות בטון על רצועות חוף נפלאות, פוגעים בטבע ובבעלי החיים, זיהום רב נגרם כתוצאה משימוש הולך וגובר במטוסים וזה רק על קצה המזלג". את ההשפעות ההרסניות הללו מנסים יונתן טל, ושותפו, יונתן גילבן, לשנות.

נכון לרגע זה נמצאים במאגר של "גו אקו", קרוב לאלפיים פרויקטים שונים, הנעים בתחומי ההתנדבות ההומניטרית, שימור הטבע ושימור בעלי החיים. ההיצע הגדול מבטיח שכל אחד יוכל למצוא את התחום שמעניין אותו ביותר. "אנו שולחים מאות אנשים בכל שנה לפרוייקטים שונים ברחבי העולם. התנדבות בפרויקט שכזה יוצרת חיבור בדרגה מאוד גבוהה בין האדם, הסביבה המקומית, ובעל החיים שלמענו הוא מתנדב (במקרה של התנדבות מסוג זה), זו תחושה שקשה להעביר במילים".

"בשיחה הראשונה אנחנו מנסים לבחון איזה תחום פונה יותר ללבו של האדם המתעניין", אומר יונתן, "לאחר התאמת הפרויקט אנחנו גם מבצעים מספר שיחות נוספות לתיאום ציפיות. לעיתים קורה שאדם היוצא להתנדב בפרויקט של שימור חיות בר חושב שהוא עומד לבלות יום שלם במשחק עם גורי קוואלות, אולם בפועל הוא מוצא את עצמו מנקה כלובים ועוסק בהכנת המזון לבעלי החיים. אלה דברים שצריכים להיות מוכנים לקראתם".

התיירות ההתנדבותית, חשוב לציין, כרוכה בתשלום. "להתנדב וגם לשלם על זה?!" מחייך יונתן, "כן, זאת שאלה שעולה הרבה, אולם בסופו של דבר מדובר בסכומים קטנים. פרויקטים התנדבותיים במדינות מפותחות, ארה"ב, אירופה וכדומה, הם בדרך כלל מסובסדים, ועלותם כ – 170 יורו לשבועיים של מחייה. העלויות במדינות מתפתחות יכולות להגיע עד 800 יורו, אולם מדובר על תקופות ארוכות יותר של חודשיים או שלושה, כך שאיך שלא תסתכל על זה, מדובר בסכומים קטנים, וההוצאה העיקרית היא על הטיסה".

מעבר למחירים הנוחים ולתחושת הסיפוק העצומה שמתלווה להשתתפות בפרוייקט תיירותי התנדבותי, קיים גם הממד האנושי, "כמעט בכל פרויקט כזה נוצרות חברויות אמיצות ששורדות אחר כך שנים ארוכות. מדובר באנשים מכל רחבי העולם, בעלי תחומי עניין משותפים, עם מודעות גדולה לסביבה, וכמעט בכל פרויקט נוצרת קומונה קטנה שממשיכה ללוות אותך הלאה בחייך".

החופשה האיטית מתחילה, וסליחה על הקלישאה, מבפנים, ודורשת מכם לגדוע מראשו את הצורך הטורדני שתמיד מסתכם במילים "צריך עוד להספיק". נסו לבלות חופשה במקום אחד. אין באמת טעם לעבור מקופנהגן לקופיפי, החול אותו חול והים אותו ים. רק תבזבזו חצי יום והרבה כסף על המעבר.

קבלו החלטה שלא להיכנע למדרכי התיירים המכילים בקרבם מסלולים שייקח לכם חיים שלמים לסיימם. בחרו את האטרקציות שלכם במשורה. צמצמו את השופינג ואת בזבוז הזמן שכרוך בו. הכל אפשר למצוא בארץ (H&M עוד רגע פה) והחופשה היא בסופו של דבר רק תירוץ להוציא סכומי כסף גדולים.

כנסו לאתרים המציעים חילופי דירות. מעבר לחיסכון המשמעותי בכסף, חוויית המגורים בדירה שבה מתנהלים חיים אמיתיים, עם ספרים, ותמונות, ומקרר מלא במוצרים לא מוכרים, תהפוך אתכם לבעלי מנטליות אירופאית בתוך מספר שעות.

חפשו "תיירות אקולוגית" באינטרנט בפעם הבאה שאתם מתכננים חופשה בארץ, אתם תופתעו מההיצע. הבטיחו לעצמכם להתנסות בחופשה התנדבותית לפחות פעם אחת בחיים. ונסו גם לקיים.