מאבק המטפלות מדגים היטב כיצד המדינה מתנערת מהאחריות לגבי מיקום הנשים המוחלשות בסדר החברתי. בישראל 2,400 מטפלות משפחתונים וכ-10,000 משפחות נעזרות בהן. המטפלות מוחות על כך כי התעריף שהן מקבלות ממשרד התמ"ת לא השתנה בשמונה השנים האחרונות. ובשל השחיקה הרבה בשכר יוצא כי הן מקבלות שכר הנמוך לעיתים מהמינימום (לאחר הוצאות התחזוק, הנסיעה, האוכל במשפחתונים). מטפלת במשפחתון משתכרת 4186 שקל לחודש תמורת 210 שעות עבודה. לאחרונה התאגדו יותר מ-1,000 מטפלות באמצעות ארגון העובדים החדש "כח לעובדים". ארגון זה דואג לארגן קבוצות של עובדים אשר ההסתדרות שכחה כשהיא מהלכת עם עיני לצד הועדים החזקים. "כח לעובדים" לא מוותר על המחויבות כלפי אוכלוסיות מוחלשות, שקופות ומודרות. הוא מנסה לאגד ציבורים אלו אפילו אם אין להם כוח והשפעה בחברה.
המאבק של המטפלות לא דומה למאבקים קודמים. מדובר במאבק שחושף את המרקם העדין שבזכותו משפחות שלמות יכולות לעבודה. מדובר בנשים מזרחיות, רוסיות, ערביות ודתיות. הדחייה הראשונית של משרד התמ"ת לטענות המטפלות, חושף את הגזענות של החברה בישראל. אם היה מדובר בעובדות היי-טק השר בנימין (פואד) בן-אליעזר היה נחלץ מיד לעזרתן והן היו מקבלות כותרת בדפים הראשונים של העיתונים הגדולים. אך היוקרה הסימבולית הקשורה למעמד, מגדר, אתניות ונטיות דתיות בהקשר של המטפלות שונה לגמרי מזו של אוכלוסיות חילוניות, עשירות ובהירות יותר.
רק בימים האחרונים נשמעה הבטחה של בן-אליעזר להיפגש עם נציגה מארגון המטפלות. אך אין כאן הבטחה להכיר בהתאגדות החדשה של העובדות. יתרה מכך, בתמ"ת דוחים את הטענות של המטפלות ואומרים כי אין יחסי עובד-מעביד ונתלים בפסיקה של בית הדין הארצי לעבודה שכביכול אישרה זאת (בשנת 1996).
ללא זכויות סוציאליות, ללא ימי מחלה, ללא פנסיה
כשמביטים לעומק בעבודת המטפלות, מגלים כי אין להן זכויות סוציאליות, דמי חופשה, ימי מחלה, פנסיה או דמי אבטלה. עליזה ידעי, שמטפלת במשפחתון בבני ברק ואחת מהמובילות במאבק מספרת שבזמן השבעה של אביה היא הייתה צריכה לשלם למעלה מאלף שקל מכספיה למחליפתה. תראו לי עובדים במפעל היי טק (שוק פרטי) או במנהל הציבורי (משרדי הממשלה) שיוצאים לשבעה ומשלמים למחליפים שלהם. אבל אם את באה משולי החברה הישראלית, אז קולך לא מקבל את אותו יחס.
המטפלות מוחות על נהלי עבודה מפלים וגזענים מצד משרד התמ"ת והרשויות המקומות. על יחס של אדנות והתנשאות מצד הבכירים של המשרד. בינתיים לא נשמע קול שיחקור את היחס אליהן. אז מצד אחד המטפלות נמצאות תחת האחריות של משרד התמ"ת והרשויות המקומיות ומצד שני הם מתנערים מאחריות לגבי הזכויות של העובדות. האם יש קשר לעובדה שמדובר באוכלוסיה של נשים? האם הקבוצה של המטפלות היו גברים היו מתייחסים אחרת? כנראה שכן. בינתיים משרד התמ"ת מסרב להעלות את שכר המטפלות. לטענת ד"ר איציק ספורטא, בישראל קשה להתארגן יותר מאשר בכל מדינה מפותחת בעולם. ובכל זאת כרגע הן עושות בכל מה שביכולתן לשנות את תנאי החיים. והן חלק מתנועה גדולה בחברה הישראלית להתאגד ולעמוד על זכויות העובדים.