סנסציה?

"הישג סנסציוני" כינו את התוצאה מרוסיה בחדשות ערוץ 2 מיד לאחר המשחק. "סנסציוני" נשמע טוב, מוכר טוב. בערוץ 2 מתמחים בזה. לפעמים שוכחים קצת את העובדות, לפעמים לא מבינים את החומר לעומקו.

תשכחו מזה. זו לא סנסציה. אין פה מוטיב של הפתעה מרעישה. מי שתפס את הניצחון ככזה, אלי אוחנה למשל, לא הבין את הפועל של עונת 2001/02. מי שהופתע הוא מי שנתפס בקונספציה, שבמקורה היתה מעוגנת במציאות, שלפיה הכדורגל הישרלאי הוא תמיד כדורגל חלוש, לכל היותר בינוני, שמקפיד להפסיד ברגע הנכון.

חמש פעמים קודם לכן הוכיחה הפועל כי אין כל קשר בינה לבין הקונספירציה. פעמיים נגד גזיאנטפספור הטורקית (קבוצה שיורם ארבל סופר בטעות לצד ירבאן מהשלב המוקדם), פעמיים נגד צ'לסי האנגלית, פעם אחת נגד לוקומוטיב הרוסית. חמש פעמים, באמצע עוד כמה הפגנות של חוסן, כמו זו בטדי, ובכל זאת הם לא הבינו.

זו לא סנסציה, זה כן הישג גדול. עצום. לטעמי, זה ההישג הגדול ביותר של הספורט הישראלי לפחות בעשרים השנה האחרונות, מאז זכתה מכבי כדורסל בגביע אירופה האמיתי האחרון שלה.

כדי להעריך גודל של הישג יש להשתמש במכפיל הקושי. מדלית כסף אולימיפת כפול ג'ודו נשים - יפה מאוד. מקום ראשון באירופה כפול כדורסל כפול ליגה משנית (סופרוליג) - גם יפה מאוד. פלייאוף לעליה לאליפות אירופה כפול כדורגל נבחרות - באמת אחלה. רבע גמר כפול גביע המחזיקות בכדורגל - נהדר. אבל שמינית גמר כפול גביע אופ"א, במתכונתו הנוכחית, כשבדרך אתה עובר את הטורקים, האנגלים והרוסים - ענק.

הפועל תל אביב היא, בעיני, הקבוצה הישראלית הראשונה שניתן לדרג בבטחה בין חמישים קבוצות הכדורגל הטובות באירופה, אולי בעולם. בניגוד למכבי חיפה 1993/4 (שמינית גמר מחזיקות), היא הגיעה לשחקים שלא מתוך ליהוק כוכבים חד פעמי, אלא כתוצאה מעבודת כדורגל יסודית וכמעט מושלמת. בניגוד למכבי חיפה 1998/9 (רבע גמר מחזיקות), היא היתה צריכה לעבור יותר מיריבה וחצי מבולבלות. בסיפור הזה, אגב, לא מופיע שמה של מכבי תל אביב.

ועוד בשורה משמחת: להפועל של העונה יש שתי מתחרות חזקות בליגה, מכבי תל אביב ומכבי חיפה, שמתמודדות מולה כשוות. מכל זה משתלשלות שלוש מסקנות: 1. הכדורגל הישראלי טוב בהרבה ממה שנוטים לייחס לו. 2. הפועל תל אביב של קשטן היא זו שמחזיקה בגאווה ולראווה, את דגלו של הכדורגל הזה. 3. והדגל הזה הוא אדום.

טור זה התפרסם ב"ספורט העיר", 6.12.01.