המכונות הראשונות, או האוטומטים כפי שנהוג היה לכנותם, החלו להפציע כבר בשלהי המאה ה 17, והופעתם עוררה תקוות רבות באשר לעתידו של האדם. אז האמינו כי מכונות הייצור יחליפו במהרה את פועלי הכפיים, שיוכלו לזכות במה שעד לאותם ימים היה נחלתם של בני המעמדות העליונים בלבד זמן פנאי.
כמה מאות שנים אחר כך, אנו מתעוררים למציאות בה המהפכה התעשייתית לא רק שלא שיחררה את האדם, אלא דומה שכבלה אותו אליה והאיצה את צעדיו. תחלואיה של הכלכלה הקפיטליסטית, ניכרים לא רק ברמה האקולוגית, כי אם גם ברמה האנושית הבסיסית ביותר: עוד ועוד אנשים סובלים מבעיות רפואיות שמקורן בלחץ, כגון מגרנות, נדודי שינה, בעיות עיכול ואסתמה. שעות העבודה הארוכות לא מותירות די זמן לפעילות גופנית קבועה, ובצירוף העובדה כי הפסקות הצהרים הקצרות מביאות להעדפתן של ארוחות מוכנות ומהירות, קל להבין מדוע האומות המהירות ביותר, הן בדרך כלל גם השמנות ביותר. הוסיפו לכל זאת את הזנחת המשפחה הקרובה, השימוש הגובר והולך בחומרים ממריצים (שהקפאין הוא החוקי היחיד מביניהם) וקיבלתם עדר אנושי מהלך שכל כולו פקעת כולסטרול ועצבים רופפים.
לנוכח השלכות אלה, אין פלא שבכל רחבי העולם קמים אנשים המבקשים להשיב לעצמם את אותה הבטחה נושנה הנוגעת לזמן הפנאי שלהם, ומבקשים לעבוד פחות ולבלות יותר זמן איכות עם עצמם ועם משפחתם, גם אם הדבר קורה על חשבון הכנסתם.
הנזיר שמכר את המאזדה 3
ברגע הראשון, קשה שלא לקנא כשנכנסים למקום עבודתו של טל מ. - משתלה רחבת ידיים אי שם בצפון תל אביב. האוויר מועשר בחמצן ובריח פרחים ואדמה רטובה, מפל מלאכותי קטן וציפורי שיר משלימים את האווירה הפסטורלית. "אל תחשוב שהכל כל כך ורוד", ממהר טל לתקן את הרושם הראשוני והירוק דווקא, "בסוף החודש, כשאני רואה את התלוש, אני מבין שהבחירה שעשיתי היא כזו שצריך להיאבק עליה כל יום מחדש".
והבחירה של טל, אכן דורשת מאבק. לאחר הצבא הלך כמו רבים מחבריו ללמוד מחשבים. "המקצוע היה מאוד אופנתי, מאוד פרקטי, וכטיפוס ריאלי גם חשבתי שאני מתאים לתחום". כמה חודשים בלבד אחרי שסיים את התואר והתחיל לעבוד בחברת סטרט-אפ, הבין שהוא אולי מתאים לתחום, אבל התחום ממש לא מתאים לו, וקיבל את ההחלטה לעזוב.
כשאני שואל אותו מה לא אהב בתחום, הוא יורה במהירות, "הכל!", ואז מחייך ומואיל לפרט מעט יותר, "לא אהבתי את האופן שבו העבודה משתלטת על החיים, לא אהבתי את השעות הארוכות, הרגשתי שאני הולך ומאבד את עצמי בתוך הגדרת התפקיד שלי. זה היה פשוט כלא, אמנם כלא מזהב, אבל עדיין כלא".
לאחר שעזב את תפקידו בהיי טק עבר לעבוד כעורך בדסק החדשות של אחד העיתונים הגדולים. למרות הירידה בכמות שעות העבודה השבועיות (וירידה חדה בשכר) הוא חש שרמת הלחץ בעבודה לא השתנתה באופן מהותי, ולפיכך עשה צעד נוסף ודרמטי בתהליך ההאטה של חייו, ועבר לעבוד במשתלה. "המעבר לעבודה כאן היה מלווה בהחלטה לחיות חיים שהפשטות היא המוטיב המרכזי שלהם. לכאורה אני עושה וויתורים רבים, אני לא יכול לאכול הרבה בחוץ, או לרכוש בגדים יקרים, דיסקים וכדומה, אבל בפועל לא מדובר באמת בהקרבה של דברים מהותיים. מדובר בסדר עדיפויות, ואני החלטתי שהחופש שלי חשוב לי יותר מהיכולת להמשיך ולצרוך עוד ועוד חפצים ושירותים. חשוב לי לא לקחת חלק בתרבות הצריכה המשתוללת בחוץ, חשוב לי שהילדים שיהיו לי לא יגדלו עם אבא שנאלץ לעבוד מבוקר ועד ערב בשביל שיוכל לרכוש להם ערמות של צעצועים רעילים שנועדו רק לפצות אותם על חוסר תשומת הלב מצדו".
ועדיין, מודה טל בכנות, יש רגעים בהם הוא שומע חברים מספרים על ארוחות שחיתות במסעדות יוקרה, או חופשות בחו"ל, ואז לכמה רגעים קצרים הוא מתפתה לקפוץ בחזרה לעולמם, "מאחר וטרם מצאתי את נקודת האיזון הכלכלית שלי, אני מרגיש שאני נאבק כדי להתקיים, וזה כמובן פוגע בחופש ובנוחות שיצאתי לחפש כאשר עזבתי את ההיי טק. אני גם מודע היטב לעובדה שהדרך שבה בחרתי ללכת, היא תהליך ארוך של עבודה עצמית במטרה ללמוד לוותר, לשחרר, לחיות פשוט יותר, ואני מאמין שאני אמצא את הדרך ליהנות בסופו של דבר משני העולמות, במסגרת הגדרת הצרכים החדשה שלי".
הגשמה עצמית בעידן השעתוק המודרני
בעידן בו אנו חיים, דומה שהעבודה הפכה להיות אמצעי ראשון במעלה עבור האדם בדרכו להגדרה עצמית ברורה, כמו גם סיווגם של האחרים וקביעת ערכם. השאלה הראשונה או השניה שעולה בכל אימת שאנו נפגשים עם אנשים חדשים היא, "אז מה אתה עושה בחיים?", שאלה שבדרך כלל מובילה את הנשאל לספק את הגדרת תפקידו המקצועי בחברה, וכאשר מכל עבר מקיפים אותך צעירים הנושאים בגאווה כרטיסי ביקור עליהם מודפס - מנהל פיתוח עסקי, ראש צוות, או, קודש הקודשים סמנכ"ל, הבחירה להאט לא הופכת ליותר קלה.
טל, כמובן, חש היטב על בשרו את התחרות הממשיכה בלעדיו, וכתוצר מובהק של החברה המודרנית, הוא עדיין מבקש את תחושת ההגשמה העצמית שמרבית בני האדם מעדיפים לקרוא לה קריירה, ובעבורם היא מתבטאת בתלוש משכורת מנופח, "צריך להבין שאני לא גדלתי בחברה היפית רוחנית, כמו כולם גם אני קורבן שטוף מוח של החברה הקפיטליסטית, על שלל מרכיביה ושאיפותיה. אני נלחם כדי לא להרגיש שאני מבזבז את חיי ללא תהילה וללא הגשמה, אבל גם כאן אני שואף בכל זאת למצוא את דרך האמצע, הייתי רוצה לעסוק בתחום האקולוגיה, להגשים את עצמי דרכו כדי שבערוב ימי אני אוכל לשבת מול הילדים שלי ולהגיד להם הנה, עשיתי משהו ראוי בחיי, לא בזבזתי אותם בלמכור שטויות".
האט זאת בעצמך
אם אינכם חשים שביכולתכם לבצע את הבחירה שעשה טל, אל תחושו לא בנוח, במילא אין בעולם מספיק משתלות לכולם, וההחלטה למצוא איזון בין החיים לעבודה, הנה מבורכת בכל קנה מידה בו תבחרו ליישמה.
בראש ובראשונה, נסו לא לעבוד כשאתם לא עובדים. הטכנולוגיה כיום מאפשרת לנו להיות זמינים 24 שעות ביממה, באוויר בים וביבשה, לכל גחמה של לקוח או בוס, ולהתנהלות זו קל לשים סוף. כבו את הטלפון הנייד ואל תבדקו מיילים, לעזאזל, כבו גם את המחשב.
הגדירו לעצמכם את הצרכים שלכם. אם אתם לא תגדירו אותם, ערוץ 2 יגדיר אותם בשבילכם, ותהיו בטוחים שזה יעלה לכם הרבה יותר. אם תחליטו לצרוך פחות, לא תצטרכו לעבוד כל כך קשה. מפתה? מפתה!
בדקו את האפשרות לעבור לשבוע עבודה בן ארבעה ימים, או קיצור יום העבודה עצמו על חשבון השכר. מובטח לכם שבסופו של דבר תצאו נשכרים מההחלטה.
התעלמו מהאנשים שיבקרו את בחירתכם לחיות יותר מאשר לעבוד, והיאחזו במנטרה היהודית איש באמונתו יחיה, אבל אנחנו צודקים.
"אנשים אומרים לי שדרך החיים שלי היא לא פרקטית," מוסיף טל, "ואני אומר להם שדווקא זו שלהם היא לא פרקטית, ואת הטענה שלי קל לאמת רק מהתבוננות בעולם. ברור שאם הדברים ימשיכו להתנהל כפי שהם עכשיו אז סופנו יהיה רע ומר, המערכת האקולוגית שלנו כבר עכשיו מתקשה לספוג את מכלול הנזקים שאנו גורמים".
