פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      כולם חיות במדינה הזאת

      במשך חצי שנה הצגנו בפניכם כ-20 מיני בעלי חיים שנמצאים בסכנת הכחדה בישראל, והם רק מדגם מייצג. הממשלה מבטיחה אך לא עושה מספיק לשימור הטבע, והאדם ממשיך להרוס את בתי הגידול של חיות הבר. טור סיכום

      במהלך החודשים האחרונים סיפרנו במדור זה, בעזרת חוקרי טבע שונים בישראל, את סיפורם של חלק ממיני בעלי החיים הנדירים ביותר בישראל. מצפע החרמון, דרך הצבוע ועד לאלימון בחולות הערבה, סקרנו את אורחות חייהם, תיארנו את הסיכונים המאיימים על המשך קיומם בארץ והמלצנו על דרכים לשימורם.

      מינים אלה שסקרנו בחודשים האחרונים, מייצגים את מגוון המערכות הטבעיות בארצנו הקטנה. בשל מיקומה הגיאוגרפי הייחודי, ישראל נתברכה במגוון גדול של תצורות גיאומורפולוגיות, אזורי אקלים שונים, וכתוצאה מכך בתי גידול ומקומות חיות רבים ומגוונים, המקיימים מערכות טבעיות עשירות. בסדרת הכתבות הזאת ניסינו לבחור מין מייצג לכל בית גידול מיוחד כזה – חולות, בתות ים תיכוניות, ביצות, שלוליות חורף עוד.


      לצערנו, רשימת המינים בסכנת הכחדה בישראל גדולה הרבה יותר. מלבד העובדה כי ישנם מינים רבים כל כך בסכנה, על מינים רבים חסר מידע חיוני שיכול לעורר את המודעות לחשיבותם ולהוביל לניסיון להצלתם. בנוסף, התרכזנו רק בחיות הגדולות יחסית, שאפשר 'לחבק' ולהזדהות איתן – יונקים, עופות וזוחלים. אך אם עושים קצת זום-אין ומסתכלים קרוב יותר, בקרב הדגים, חסרי החוליות והצמחים – המצב קשה לא פחות.

      כל פינה נגועה

      הימצאותם של מינים נדירים ורגישים במערכת אקולוגית מעידה על חוסנה ועל עוצמתה. מערכת אקולוגית המקיימת גם את המינים המיוחדים וה'מפונקים' היא מערכת חזקה וחסונה, ששמורה בצורה טובה. לעומת זאת, בכל תהליך של פגיעה ושינוי במערכות אקולוגיות, הראשונים להיעלם הם המינים הרגישים והנדירים, ורק המינים הנפוצים וה'כוללנים' – אותם מינים המסתדרים בכל מקום, המסוגלים להתקיים בסביבות מופרעות ובקרבת האדם, הם אלה ששורדים.

      הכמות הגדולה של מיני בעלי חיים הנמצאים בסכנת הכחדה בישראל, הינה פועל יוצא של הפחתה ופגיעה מתמשכת במערכות האקולוגיות השונות בישראל, לצד מצב בו מינים רבים מצויים בקצה גבול תפוצה. בשל שטחה המצומצם של המדינה ובשל גודל אוכלוסיית האדם העצום יחסית לשטחה, הלחצים המופעלים על המערכות האקולוגיות בישראל הוא אדיר. אין כיום נקודה אחת במדינה שאינה מושפעת בדרך כזאת או אחרת מפעילות אדם. הדבר שונה בצורה ברורה מרוב מדינות העולם הגדולות יותר, בהן יש אזורים נרחבים המוגדרים כשממה – wilderness, אזורים בהם אין השפעת אדם, ולמערכות האקולוגיות שם יש פוטנציאל לקיים את התהליכים הטבעיים בצורה טובה. העובדה שהמערכות האקולוגיות בישראל נמצאות במצב קשה צריכה להרים תמרור אזהרה מול מקבלי ההחלטות בישראל.

      ישראל טובה בהצהרות ולא יותר

      מדינת ישראל חתמה במשך השנים על מספר אמנות בינלאומיות, בהן היא מתחייבת לפעול ככל יכולתה לשמירה על המגוון הביולוגי בשטחה. לצערנו, התחייבות זאת אינה מגובה במעשים בצורה מספקת. ברוב המדינות המפותחות בעולם קיימים מנגנונים ממשלתיים האמורים על פי חוק לבחון את מצב המינים בסכנת הכחדה, ולייצר תוכניות עבודה לשמירה על אוכלוסיות אלה ועל המערכות האקולוגיות המקיימות אותם.

      בעשור האחרון חלה התפתחות מסוימת במודעות הציבורית ובפעילות גופים שונים לשמירה על המגוון הביולוגי. ראוי לציין את פרסום 'הספר האדום של החולייתנים בישראל', שיצא בשנת 2002 בהוצאת החברה להגנת הטבע ורשות הטבע והגנים, ואת פרסום 'הספר האדום – צמחים בסכנת הכחדה' בהוצאת רשות הטבע והגנים משנת 2008. שני ספרים חשובים אלה מהווים מקור מידע חשוב לגבי המינים בסכנת הכחדה בישראל, אך נחוץ עוד מידע רב ללמוד על כל המינים בסכנת הכחדה, ונחוצה פעילות נחושה ומתמדת להפיכת מידע זה לפעולה ממשית לשמירה על המינים הנכחדים ועל המערכות האקולוגיות בהם הם חיים.

      המשרד להגנת הסביבה החל בהכנת תוכנית פעולה לשמירה על המגוון הביולוגי בישראל, על בסיס מסמך מדיניות שהוכן לפני מספר שנים. יש לקוות שמהלך זה אכן יביא לתוצאות בשטח – בשמירה על מינים נדירים. תוצאות אלה יתממשו רק אם יהיה שיתוף פעולה בין כל זרועות הממשלה, יחד עם גופים חוץ-ממשלתיים.

      תסתכלו עליהם ותראו אותנו

      הגיע הזמן שגם ממשלת ישראל כולה, ולא רק אנשי המשרד להגנת הסביבה ואנשי הטבע והסביבה, תבין את החשיבות שבשמירה על המגוון הביולוגי בישראל, ותפעל למנוע את הפגיעה המאסיבית בו, מתוך הבנה כי המגוון הביולוגי מייצג את חוסנן של המערכות האקולוגיות, אותן מערכות שכולנו נהנים מהשירותים שהן מספקות לנו – מים, מזון, אוויר נקי וקרקע נקייה, וכמובן- מזכירות לנו את היופי שסביבנו.

      השטחים הפתוחים והמערכות האקולוגיות המתקיימות בהם אינם 'שממה' במובן של שטח מבוזבז שיש לנצל אותו. יש להם תפקוד חשוב וקריטי, והם בעלי ערכיות גבוהה – הן בייצור שירותי מערכת (מים, אוויר וכד') והן בערכי תרבות, מורשת והיסטוריה. הפעולות הנמשכות גם היום, במדיניות ממשלתית ברורה, "לכבוש את השממה" ולפתח בצורה שאינה מתחשבת בסביבה, מעידות על חוסר הבנה של ערכן של המערכות האקולוגיות. לצד הפיתוח המבורך והתחזקות הכלכלה והחברה בישראל, יש למצוא את האיזון הנכון ולשמור על המערכות האקולוגיות החשובות כל כך לכולנו ולילדינו – לכל אחד ואחת מאיתנו. אם נרצה שילדינו יכירו את הנמר, יהנו ממשוט הברווז המשויש, יצפו במעופו של הבז השחור ויתחקו אחר מסלול זחילתו של צפע החרמון דרך עיניהם, רגליהם וידיהם, ולא דרך חיפוש באינטרנט תחת ערך 'מינים שנכחדו', עלינו לפעול מייד ובצורה נחושה – למען הדורות הבאים.

      * הכותב הוא אקולוג החברה להגנת הטבע