פרח אהבה

מישהו, דווקא די נחמד, אמר לי לפני כמה זמן שאהבה זה כשנדמה לך שאתה כל הזמן רואה את זה שאתה אוהב. וכן, אני יודעת, זה לא בדיוק מה שהקומדיות הרומנטיות חינכו אותנו להרגיש. ג'וליה רוברטס וריצ'רד גיר גרמו לנו לשנן שאהבות הן וואו פום ובאף, ובכלל, רצוי שכל הקולות האוויליים הללו יגיעו כבר מהמבט הראשון. וכך, שנים פיללתי לאהבה מסוג "ידעתי שהוא יהיה בעלי מהשנייה הראשונה". המציאות, כמובן, שונה - ולא רק כי אין לי שום דבר במשותף עם סינד-פאקינג-רלה. היא שונה כי אני גרועה מאוד באנשים. לוקח לי זמן להבין מי מהטובים, מי מהרעים, ולמי מביניהם כדאי לאפשר לשבור לי את הלב. האהבות שלי מתבשלות כמו קפה שחור במאהל בדואי - הן מתחממות על אש קטנה שמורכבת מאינספור מילים שהוחלפו וממבטים שהספיקו לחקור את זה שלצדי ללא סנוור, עד שאני גולשת. עד שבלי שום סיבה אני נזכרת במשהו שהוא אמר וצוחקת, עד שכל מי שחולף בזווית העין לרגע מבלבל אותי וגורם לי לחשוב שזה הוא. מובן שאז אני כבר כל כך מתלהבת עד שאני לא מחכה שהקפה יתקרר, וכך, בדרך כלל, אני נשרפת. אבל זה כבר לטור אחר.

אבל בבתי קפה, בניגוד לאנשים, אני נותנת לעצמי להתפרע. הם לא חייבים להיות מושלמים - אלוהים יודע שגם גברים אינם - אבל לפעמים אני פוגשת בכאלה שמיד גורמים לי לרעידות בלב, ובמוחי אני כבר משתעשעת במחשבה שיום אחד עוד אומר: "ידעתי שזה יהיה המקום שלי כבר מהשנייה הראשונה".

טוליפ הוא כזה. המקום, שנפתח על חורבות סניף פירות הים של פסטה מיה, מתהדר בשלט "בית קפה מסעדה הונגרי", מה שמיד גרם לי לחבב אותו. הרי איפה תמצאו בתל אביב הצינית מקום שלא מפחד לעמוד מאחורי טייטל כזה לא מאגניב. אבל בטוליפ לא מפחדים להיות הם, ואם יש תכונה שתמיד משכה אותי זה ביטחון עצמי. לא כזה שנועד כדי לחפות על כלים קטנים, אלא כזה שמגיע מתוך השלמה והכרה שזה מי שאני. תוסיפו לזה בעל מקום מהנחמדים והחייכנים שפגשתם מימיכם, ולא כי מדובר בילדון שאיזו יחצנית הורתה לו להיות נחמד, אלא כי רואים עליו שהוא באמת אוהב את מה שהוא עושה: לארח אנשים ולספק להם אוכל טוב. מאחר שזה תפקידי, אני מוכנה גם לספק הוכחות: בבחירת המנות הוא לא התבייש לספר לנו גם על אלו שפחות טובות בעיניו, ובמונחים של מסעדנים זה נחשב לצדיק.

אנחנו העדפנו להתרחק מהטוסטים, מהסלטים ומארוחות הבוקר, ולבחור בשניצל עם פירה וסלט (44 שקל) וגולש שמגיע עם בצקניות וסלט (55 שקל). שתי המנות היו מעולות, העיניים הכחולות עוד הוסיפו ואמרו כי זה היה השניצל הטוב ביותר שהן אי פעם אכלו. בחרנו לקינוח בגונדל פלצ'ינטה (45 שקל), שזה, במילים קצת פחות אקזוטיות, בלינצ'ס עם אגוזים טחונים ורוטב שוקולד בוער בלהבות. תענוג קצת כבד, אך מרטיט. האספרסו (שמונה שקלים), לעומת זאת, לא ירשים את הבדואים שבינינו.

אהבה זה הרבה דברים. זה שהוא יביא לך יוגורט כשאת חולה, יבוא איתך באמצע הלילה למיון ולא יהסס לצעוק על הרופא, שהוא יגרום לך לצחוק כפי שבחיים לא צחקת, וכן, גם לבכות די הרבה. ואהבה זה גם לרצות שיהיה לו טוב, הכי טוב, בין אם יש לו עיניים כחולות ובין אם הוא בית קפה מסעדה הונגרי.

סקס אפיל: בגלל האותנטיות
אנשים: שכנים סקרנים
עיצוב: לא ממש השתנה
שירות: כמו פעם
הפוך קטן: 11 שקל
ליד ההפוך: בלינצ'ס, אבל לא רק
טיפ: בקרוב יהיה שם גם פירה ערמונים. אם לא טעמתם את המנה הזו, כנראה שלא חוויתם אורגזמה מימיכם
גישה לנכים: כניסה כן שירותים לא
שורה תחתונה: עכשיו רק חסר שיבוא החתן. כלומר – אתם

טוליפ. יהודה הלוי 52. טל' 5668444. פתוח: כל השבוע 9:30-24:00.