פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      כלכלה מקולקלת

      התובנה של נחמיה שטרסלר מכנס קיסריה בעייתית: "כל הדוברים הגיעו למסקנה שאין קשר בין הצמיחה לגודל התקציב, אך זו טעות כלכלית קשה לטעון שאין קשר"

      כנס קיסריה ה-17 נהפך לכנס המגזר הציבורי. פעם היו באים לכנס ראשי הבנקים, ראשי התעשייה הפרטית, ראשי הסוחרים ואנשי עסקים. הפעם המגזר הפרטי-עסקי כמעט אינו מיוצג. לאף אחד אין יומיים לבזבז על דיונים באילת (חוץ משלושה-ארבעה יוצאי דופן). לאנשי המגזר הציבורי, לעומת זאת, יש כל הזמן שבעולם. להם גם אין בעיית רווח והפסד בסוף השנה. הם לא סובלים מהמשבר. והם הגיעו - בגדול.

      הגיעו אנשי אקדמיה לרוב, חברי כנסת, אנשי בנק ישראל, פקידים בכירים במשרדי הממשלה וראשי ארגונים, עמותות ומכונים שונים ומשונים. המטרה של כולם ברורה: לקרקס את המגזר הפרטי. להגדיל את הוצאות הממשלה וגם להעלות מסים, כדי שיהיו להם יותר משאבים ויותר תקציבים. כך יוכלו לשקוע עמוק יותר ונוח יותר בבור השומן שבו הם חיים ממילא.

      לשם כך הגיעו כל הדוברים (כמעט) למסקנה אחת, חד-משמעית: אין קשר בין הצמיחה לגודל התקציב. כלומר, אפשר להגדיל את התקציב ולא לשלם כלום. אין גם טעם להקטין את התקציב, אין טעם להתייעל. וזאת, למרות הגידול המפחיד שחל בתקציב הן השנה והן בשנה הבאה. הם, כולם, פוחדים מאוד מתוכנית הממשלה להורדת מסים בשנים הקרובות, הן מס הכנסה והן מס חברות. מבחינתם זה אסון.

      ההמלצה החד-משמעית שלהם היא לא להוריד מסים. בשום אופן. כי הרי ברור שאם יורידו מסים, יהיה גם צורך לקצץ ולהתייעל בתקציבי הממשלה, ואז איך יקבלו את "מה שמגיע להם"? ותמיד מגיע להם יותר. אין זאת אלא שהמגזר הציבורי (השמן) רוצה להיות שמן יותר, ולרכוב בעוצמה גדולה יותר על גבו הכפוף של המגזר הפרטי (הרזה).

      פרופ' מנואל טרכטנברג, עד אתמול ראש המועצה הכלכלית-חברתית במשרד ראש הממשלה, אמר שהוא חושש מהסכנה של הורדת משקל הממשלה ל-40% מהתוצר. למה הדבר דומה? לחתן החושש שהכלה שלו תהיה יפה מדי, עשירה מדי וחכמה מדי. כאילו אין מקום עוד להתייעלות בממשלה השמנה עם 30 השרים ותשעת הסגנים. כאילו אין מה לקצץ במשרד ראש הממשלה ובשאר המשרדים - וגם לתת שירות טוב יותר לאזרח.

      תקציב גבוה - צמיחה אטית

      השר אבישי ברוורמן אמר שאין להטיל מע"מ על ירקות ופירות, וזה גם לא אסון "אם נחרוג קצת בגירעון". אבל כבר חרגנו "קצת" בגירעון, מר ברוורמן. האם אין ברוורמן יודע שעוד גירעון פירושו עלייה בחוב הציבורי ועלייה בריבית הריאלית, שהן סם מוות לצמיחה ולתעסוקה?

      פרופ' אביה ספיבק מאוניברסיטת בן גוריון אמר שהוא שמח לקונצנזוס שהתגלה בכנס. "הנה האמת יצאה לאור, ולא צריך להקטין את הוצאות ממשלה כדי ליצור צמיחה", אמר. מין כלכלה חדשה שלא נמצאת באף ספר לימוד.

      חיים אורון (ג'ומס), יו"ר מרצ, היטיב לתאר את המצב בכנס: "פתאום אני מוצא עצמי צודק". והרי ג'ומס מטיף תמיד להגדלת הוצאות והגדלת נטל המס, ועכשיו כל הכנס אתו.

      מעניין איך קובע נשיא המכון לדמוקרטיה, ד"ר אריק כרמון, מי יהיו אלה שישתתפו בכנס. נראה שהוא בוחר אותם בקפידה, כך שכולם יגידו אותו דבר (חוץ מפרופ' עומר מואב). הוא היה יכול להזמין כמה פרופסורים לכלכלה שחושבים אחרת, למשל פרופ' דוד לבהרי או פרופ' יעקב עמיהוד. אבל למה לקלקל את השורה עם שני טיפוסים מעצבנים כאלה?

      בכל מקרה, זו טעות כלכלית קשה לטעון שאין קשר בין צמיחה לגודל התקציב. יש, ועוד איך. לשם כך ראוי לקרוא את המחקרים של פרופ' אלחנן הלפמן, בעל שם עולמי בנושא כלכלת צמיחה. ככל שתקציב הממשלה גדול יותר, כך הצמיחה תהיה אטית יותר, והאבטלה - גבוהה יותר. גם רמת החיים תהיה נמוכה יותר. הרי הממשלה לוקחת משאבים מהמגזר הפרטי - ותמיד היא תפעל באי יעילות.

      ברור גם שאם המסים יירדו, ההשקעות במשק יעלו, והצמיחה תפרח. כי הורדת מס היא כמו דלק סילוני לקטר הצמיחה. כי משקיעים רוצים להרוויח. רק באחרונה החליטה אינטל העולמית להשקיע עוד בישראל, מכיוון שהמסים לטווח הארוך צפויים לרדת.

      ברור גם שנטל המס בישראל גבוה וכבד מאוד דווקא על המעמד הבינוני, דווקא על אנשי העסקים הפרטיים - והם אלה שעוזבים את ישראל ועוברים לארה"ב. הם משלמים הרבה, אך מקבלים מעט מהמדינה. לכן הם מצביעים ברגליים. בלעדיהם לא יהיה למשתתפי כנס קיסריה כסף להסתופף בעוד כנס אחד, ואולי רק מסיבה זו ראוי שיירדו קצת מגבו הכפוף של המגזר הפרטי.