האם שירות בצה"ל הוא תנאי לקבלת דרכון ישראלי? כך לפחות עולה השבוע מקביעת בית המשפט המחוזי בירושלים בעניינו של צעיר שעזב את ישראל עם משפחתו לפני מספר שנים. הוא הוכרז כנעדר משירות צבאי ודרש כי יוארך תוקף דרכונו הישראלי.
הצעיר עזב יחד עם משפחתו לארצות הברית כשהיה בן 12 לצורך עבודת הוריו שם. כשהיה בן 14, הוא חזר ארצה וב-2002, כשמלאו לו 17 שנה, שוב יצא עם הוריו לחו"ל. מאז ועד היום הוא לא חזר ארצה, וגיוסו לצה"ל נדחה לתקופה קצרה כדי לאפשר לו להשלים את לימודי התיכון בארה"ב. בשנת 2004 פנה לצה"ל בבקשה לדחות את מועד גיוסו בשנית כדי שיוכל להתגייס לכשתשוב משפחתו לארץ. בקשתו זו סורבה, והוא הוכרז כנעדר משירות צבאי.
באוגוסט 2007 פנה הצעיר למשרד הפנים הישראלי בבקשה להארכת תוקף דרכונו, אך הופנה למינהל הגיוס מאחר שלא קיים את חובת שירותו הצבאי. המינהל הודיע לו כי מאחר שבחר לעשות דין לעצמו, הוא הוכרז כמשתמט וייטב לו אם ישוב לישראל ויתייצב בלשכת הגיוס. הצעיר, שכבר החל לימודי רפואה בחו"ל, הציע כי ישוב לארץ, יתייצב בלשכת הגיוס וגיוסו יידחה עד סיום לימודיו, אז יתנדב לשרת בחיל הרפואה. אך לאחר שבקשתו זו נדחתה, הוא החליט להמשיך את לימודיו הרפואיים ולהסדיר את מעמדו מול צה"ל לאחר סיום לימודיו.
אלא שהצעיר נתקל בבעיה נוספת. לצורך קבלת ויזת הלימודים בארצות הברית, דרוש דרכון בר תוקף, ולאור זאת הגיש עתירה לבית המשפט בדרישה כי זה יורה לקונסוליה בניו יורק להאריך את תוקף דרכונו.
"העתירה - עזות מצח"
עו"ד ליאורה חביליו מפרקליטות מחוז ירושלים טענה בבית המשפט כי העתירה מקוממת. "זו עזות מצח לחיות בארצות הברית ולהגיש עתירה שכזו", אמרה. "לעותר אין זיקה לארץ. הוא לא שירת בצה"ל, ואין כל הצדקה ליתן לו דרכון, לאחר שעזב עם משפחתו את הארץ במהלך האינתיפדה השנייה, כשחבריו עשו את מיטב שנותיהם בשירות בצה"ל".
השופט נעם סולברג קיבל את עמדת המדינה ודחה את העתירה. "על אזרחי ישראל מוטל למלא את חובתם לפי חוק שירות הביטחון", כתב. "אכן, בעידן של זכויות הפרט, יש עדיין מחויבות כלפי הכלל, קרי, המדינה ובני החברה. אין קיום ליחיד או לציבור אלא בכלים שלובים. אלו הם יחסי 'תן וקח' ובלעדיהם רשאי שר הפנים, ואולי אף מחויב, לשקול בין שאר השיקולים בקשר לבקשת אזרח ישראלי המתגורר בחו"ל למתן דרכון, גם אם מילא אותו אזרח את חובתו לפי חוק שירות הביטחון".