אם יש לכם ביצים

לו בעלי חיים היו יכולים לתקשר איתנו בשפה המובנת לנו, סביר להניח שלרובנו היה הרבה יותר קל לפתח אליהם רגשות של חמלה, רגישות והבנה, ולהעניק להם זכויות בסיסיות, שבהרבה מקרים בחברה של ימינו נשללות מהן באופן שיטתי.

זה כנראה לא יקרה בקרוב, אבל בינתיים, יש מי שמדבר למענם. כחלק מהמאבק נגד כלובי הסוללה שצובר תאוצה בימים אלה, נפתח בלוג חדש, הנכתב מנקודת מבטה של נולי בת-כרבולת – תרנגולת החיה בכלוב סוללה, ומשתפת את הקוראים בחייה ובמחשבותיה.

בניגוד לרוב המאבקים הנעשים במסגרת של פעילות לזכויות בעלי חיים, ההתמקדות כאן היא לא בנתונים מספריים מזעזעים (כגון 300 מיליון בעלי חיים הנרצחים בכל שנה בישראל בתעשיות המזון מהחי), אלא בסיפורו של פרט בודד, בעל רגשות ומחשבות כמו כל אחד מאיתנו. נולי היא רק אחת מ-7 מיליון תרנגולות הכלואות ברגעים אלה ממש בכלובי הסוללה האכזריים – וכמו כל אחת מהן, היא פרט יחיד במינו, אינדיווידואלי, שרוצה להיות חופשייה, לזכות לגדל את ילדיה, ומעט מקום ללכת.

כמו כל תרנגולת במשק הביצים המודרני, נשללת מנולי כל אפשרות לממש את צרכיה הטבעיים. את כל חייה היא עוברת בכלוב מתכת צר, שבתוכם היא לא יכולה ללכת (וודאי שלא לעוף), לברור לעצמה מזון, לבנות קן ולקיים קשרים חברתיים עם תרנגולות אחרות ועם תרנגול. השטח המוקצב לה בכלוב הוא כגודלה של מרצפת קטנה, 20x20 ס"מ בקירוב. כאשר השטח קטן כל-כך, לא יכולות נולי ושכנותיה לעמוד על רצפת הכלוב במלוא גופן בו-זמנית, והן נאלצות לדרוך זו על זו. הכלובים קטנים עד כדי כך, שאפילו היו מכילים תרנגולת אחת בלבד, לא היה באפשרותה למתוח בכלוב את כנפיה. בתוך נפח זעיר זה מצופפות התרנגולות, שמספרן מגיע, במשקים מסוימים, לתשעה פרטים לכלוב.

הכלובים מאורגנים בסוללות (מכאן השם "כלובי סוללה") – שורות ארוכות. על מנת להפיק את מרב הרווחים ממבנה הלול, משתלם לחקלאים להחזיק בתוכו כמה שיותר תרנגולות, כלומר – לערוך את הסוללות בקומות. כל לול מסחרי מכיל אלפי תרנגולות, עובדה המונעת טיפול אישי בהן. הכלוב כולו עשוי רשת, וכך גם רצפת הכלוב מרושתת, כדי לחסוך עבודה בניקוי הכלובים. נטייתה הטבעית של נולי לעמוד על ענפים, כשכף הרגל אוחזת בענף - מדוכאת לחלוטין. הפסולת נופלת דרך הרשת, ובלול מצטברת תחת הכלובים ערמות ענק מזוהמות ומעלות אדים, הכוללות הפרשות, שיירי מזון, נוצות ופגרים. הקרקעית מעוצבת בשיפוע, כדי לחסוך עבודה באיסוף הביצים: הן מתגלגלות על הרצפה המשופעת ויוצאות מתוך הכלוב דרך רווח לא מרושת הנמצא בתחתיתו. רשת הברזל והשיפוע שבו היא נתונה גורמים לפציעות ולעיוותים ברגליים. לעתים נתפסות אצבעותיה של נולי ברשתות הברזל, ובמשך הזמן גדל הבשר סביב התיל, עד כי היא מתקבעת לתוך הכלוב, מבלי יכולת לשחרר את הרגל או להניעה. בנוסף לכך נשחקות נוצותיה על הרשת, עד שהעור נחשף ואף נפצע. תופעה זו נובעת, בחלקה, מהתחככות מכוונת שהיא מבצעת, בניסיון נואש להתפלש בחול שהיא כה זקוקה לו.

מרוב אכזריותה של התעשייה הזו, כלובי הסוללה יצאו אל מחוץ לחוק באירופה ובארצות הברית, או עומדים לצאת בשנים הקרובות. ובישראל? בימים אלה מתכנן משרד החקלאות רפורמה בתעשיית הביצים, שתכליתה לבנות כלובי סוללה חדשים ומשוכללים אפילו יותר, בעלות של 300 מיליון שקלים מכספי משלמי המיסים, ועל חשבון רווחתן של התרנגולות. אם התוכנית תצא אל הפועל, לא יהיה כמעט סיכוי לבטל את הכלובים בשנים הקרובות, ובכך ליישר קו עם המגמה העולמית.

עמותת אנונימוס מנהלת קמפיין נרחב למען ביטול הכלובים, לפני שיהיה מאוחר מדיי. אנו קוראים לעזרה דחופה בקמפיין מהציבור, משום שכישלון מול משרד החקלאות משמעו הנצחת הסבל של כלובי הסוללה למיליוני תרנגולות נוספות בשנים הקרובות, ובזבוז כספי הציבור על כלובי סוללה אכזריים.

ונולי? היא מבקשת רק דבר אחד: להחרים את תעשיית הביצים, ולא לשלם כסף לאנשים שמתעללים בה. כל מה שצריך לעשות הוא לאכול משהו אחר במקום חביתה בבוקר – אמנם קל לאבד את הפרופורציות ולשכוח מה עומד מאחורי הביצה באריזת הקרטון, אבל בשביל נולי, זהו עניין של חיים ומוות.