עובד כמו כלב - המבחן האחרון

היום האחרון של הקורס שלנו היה מעניין במיוחד. כשהגענו לנקודת המוצא של המסלול לאותו יום, הוציא עמי דבר מה מהמכונית וניגש אלינו. ישבתי על המדרכה והתבוננתי אל החפץ שהביא עמי וניסיתי להיזכר היכן ראיתי כבר דבר כזה. "ראה אריה", החל עמי את דבריו בפנותו אל אריה, "אני מחזיק ביד דגם מעץ של האזור שאנו נמצאים בו כעת".

"דגם! זהו זה. זהו דגם כמו שבנו הסטודנטים בסטודיו כשאיריס לקחה אותי לאוניברסיטה", נזכרתי בשמחה. "מזל שאני כלב משכיל ואני יודע מה זה דגם. אבל עמי יותר חכם, הדגם שלו עשוי מעץ ולכן לא יתפרק, כמו הדגם של הסטודנטים".

עמי המשיך את דבריו, וקרב את הדגם אל אריה: "ובכן ידידי, אנחנו נלמד איך האזור הזה נראה ואתה תזכור כל פרט כדי שלא תלך לאיבוד. היום אתה עושה את המסלול לבד, ללא ליווי ולא כוח חילוץ". אתה ואלווין צריכים להסתדר לבד, לעשות את כל המסלול ולהגיע חזרה אלי, כאן ליד הרכב". סיים עמי את דבריו.

"זהו זה, המבחן האחרון!" חשבתי ונדרכתי כולי. "עכשיו אריה, הכל נתון בידינו. מסלול אחד אחרון ואני מקבל תואר 'כלב נחייה מוסמך'. לא עושים שום טעות! זה עכשיו או לעולם לא!" הרמתי את ראשי והבטתי אל אריה. פניו אמרו הכל. מתח, חשש, דאגה. "אתה בטוח עמי?" שאל אריה בקול צרוד משהו.

"אני בטוח ידידי, אתה מוכן לכך ויש בקצה ידך אחד הכלבים המוכשרים שאי-פעם לימדתי. אתם צוות לענין, צוות א"א!" סיכם עמי את המצב. "צוות א"א, צמד אלווין –אריה", חשבתי לעצמי וזקפתי את אזני בגאווה.

אריה בחן ארוכות את הדגם, בהעבירו את אצבעותיו שוב ושוב על גבי הדגם. עמי חזר שוב ושוב על שמות הרחובות ולבסוף אמר: "טוב, אז בזמנכם החופשי צאו לדרך. אני ממתין לכם ברחוב "הרימון" מול בית מספר 20. כל דרך חוקית כדי להגיע חזרה אלי, חוץ מדרך אחת: אסור לכם לעצור מונית ולהגיע לכתובת במונית".

אריה התכופף אלי ולחש לי באוזן: "ילד, הכל תלוי בך! אתה המומחה ואתה צריך לשמור עלי. אעשה ככל יכולתי לא לאכזב, אבל הכל בידיך!". ליקקתי את פניו וחשבתי לעצמי שאין לו מה לדאוג. אנחנו הרי צוות לעניין! כך אמר עמי ועמי הרי תמיד צודק. טוב, נו, כמעט תמיד...

אריה הזדקף, הרים מבטו ולרגע נדמה היה לי שראיתי ניצוץ בעיניו. הוא הצביע בידו הימנית לכיוון ההליכה ואמר בקול רם: "קדימה אלווין! קדימה ילד, אל הלא נודע!". התחלתי ללכת בצעדים בטוחים ולאחר מספר שניות גם אריה נכנס לקצב הנכון.
"בהצלחה חברים!" שמעתי את קולו של עמי מאחורינו", אתם עושים את זה בקלות. אני מחכה לכם כאן בעוד שלושים דקות".

את החלק הראשון עברנו בקלות ובמהרה הגענו לפינת הרחוב. התקדמתי לשפת המדרכה ועצרתי בצפייה לפקודה הראשונה של אריה. הוא עצר לרגע ואז צעד צעד אחד לאחור. היפנה את ידו הימנית לכיוון הפנייה ואמר בקול בטוח: "ימינה אלווין!". פניתי ימינה כנדרש וזנבי החל לקשקש מעצמו מרוב שמחה.