השריף של בזל

(המערכון "דרבנו גרשום" בביצוע אריק לביא ושושיק שני באדיבות NMC יונייטד)

"לכל כולו. כל ההוויה שלו, כל האדם שהוא היה. לחוכמתו, טוב הלב שלו. לחבר שהוא היה לי. היינו יחד מאז שהייתי בת 16. הכרנו כשלמדנו בבית ספר תיאטרון הקאמרי, זה היה בית ספר למשחק. הוא למד שנתיים מעליי. התחתנו ארבע שנים אחרי שהכרנו והוא הפך לחבר הכי טוב שלי".

"אריק נולד בגרמניה והגיע חיפה כשעלה לארץ, בה הוא חי עד שסיים את התיכון. הוא הגיע לתל אביב בגיל 21 וחי בה עד מותו. גרנו בתחילה ברחוב רופין הרבה שנים ואחרי זה עברנו לרחוב בזל. אריק אהב ונשם את תל אביב. אמר שזה המקום הכי יפה בעולם, שאין עוד מקום כזה. הוא אהב את התערובת של הבניינים המתפוררים לצד הדברים החדשים שקמו".

"אהבנו מאוד את הים. חסר לי שהייתי הולכת איתו לים. כשגרנו ברופין היינו הולכים הרבה לחוף גורדון ולבריכת גורדון המיתולוגית. היינו מהראשונים שהלכו אליה יחד עם בני אמדורסקי וישראל גוריון. כשעברנו לבזל היינו הולכים בעיקר לחוף הילטון, מה שנקרא חוף הנכים. חוף מקסים מדהים ביופיו. אריק היה גם מיושבי כסית, בית הקפה המיתולוגי, אבל כשעברנו לבזל הוא הפך לשריף של מתחם בזל. ממש ככה, כך היו מכנים אותו בשכונה. יש לנו מרפסת שמשקיפה על כיכר הבונים והוא היה יושב וקורא לאנשים מהמרפסת. חוץ מזה ישב הרבה בקפה בזל, קפה אשתורי ובחומוס בזל".

"נעמי שמר כתבה לו שיר בשם "לאורך הטיילת" שאני לא מצליחה להשיג כבר שנים בשום מקום. זה שיר שנכתב באמת לטיילת של תל אביב. מעבר לשיר הזה, תל אביב באה לידי ביטוי בשירים שלו באווירת החופש שהיתה בהם. אריק היה חופשי ברוחו ותל אביב שהיא עיר מאוד פתוחה וים תיכונית אפשרה לו את זה. עיר עם ים זה הדבר הכי חופשי ויפה שיכול להיות. לא מספיק אנשי תל אביב חווים את הים שלה".

"בזכות שיריו. הוא מאוד אהב לשיר, והשירה היתה צורך בשבילו, דרכה הוא קיבל אהבה ונתן אהבה. אריק היה ילד שננטש והוא לא זכה לקבל אהבה מהבית והשירה היתה פיצוי על האהבה שהיתה כל כך חסרה לו. דרך השירים הוא גם אמר דברים, את אשר על ליבו, זו היתה האמירה שלו. אריק תמיד אמר כמה הוא אוהב לשיר, וכמה הוא גם אוהב להקליט, כדי שישאר אחריו משהו".

"אני כן חושבת שמשמיעים אותו יפה. יש גם ערבי זמר שמשמיעים שירים שלו. בקרוב יעלה מופע מחווה של יוצאי בית הספר למשחק בית צבי לשירים של אריק בשם "כל החלומות" מחווה לשירים אריק. שי אגוזי יביים את ההפקה, ואפי שושני מעבד. חלק ניכר מהשירים במופע אריק כתב בעצמו. חוץ מזה חברת NMC יונייטד מוציאה בשיתוף עם הד ארצי דיסק של ההפקה של "עוץ לי גוץ לי" על פיה רצות ההפקות של המחזמר עד היום. אריק נשמע שם חי ובועט כמו שהוא היה. כל הזמן יוצאים דברים. אני כותבת את הזכרונות שלנו ושלו כבר שלוש שנים ואני מאמינה שזה ייצא בספר. שם יהיו כל הסיפורים הנכונים ביותר. תל אביב נמצאת בספר הזה הרבה מאוד".

"אני אוהבת המון שירים שלו וכל שיר מזכיר לי תקופה מסוימת. אני אוהבת מאוד את "כל יום", שזה שיר שהוא כתב בעצמו, וגם את "אני אשיר לך שיר" שהוא הקדיש לי. אני אוהבת גם את הביצועים שלו לשירים של אלכסדנדר פן ושל אלתרמן הוא העריץ אותו. יש לנו ספר של אלתרמן בבית עם הקדשה שהוא כתב לאריק "לאריה הסוער והטוב" - אני חושבת שזאת הגדרה מצוינת לאריק".

"אריק תמיד אמר שגעגוע זה דבר לא רלוונטי. דבר שאי אפשר לחזור אליו אין טעם לחשוב עליו. אני חיה עם הזכרון שלו, אין למה להתגעגע. הוא איתי. כל כך הרבה שנים היינו ביחד. כל תקופה היתה יפה בפני עצמה ובכל תקופה היו דברים לא קלים זה החיים. הם משולבים. העניין הוא לשרוד אותם ושיהיו כלים להתמודדות. עיר כמו תל אביב מקלה עליך כי אתה יכול לרדת אל הים".