גם לי צר על שלמה בניזרי, קורבן של התנהלות המערכת הפוליטית בישראל, שנפל גם קורבן בבית המשפט על מזבח ההרתעה. צר לי גם על מערכת המשפט אשר מאבדת אט אט את החמלה, אחד מיסודותיה.
כולנו יודעים היטב במה בניזרי הוחשד והואשם. פרטי החקירה והחשדות נגדו פורסמו בהרחבה החל מתחילת החקירה בסוף שנת 2001 ועד סיומה בשנת 2005, דרך ליווי ההליכים המשפטיים הממושכים וכלה בפסק דינו בבית המשפט העליון אשר ניתן בימים אלה.
כמה מאיתנו יודעים במה בניזרי הורשע? כמה מאיתנו יודעים שבניזרי זוכה משורה ארוכה של עבירות שיוחסו לו, שלא לומר מחלק ארי מהאישומים ? אישומים בהם הורשע כבר מזמן בעיני הציבור. כמה מאיתנו יודעים שמרבית הרשעתו של בניזרי אינה עוסקת בפעולות שנועדו לשלשל כסף לכיסו שלו?
לדעתי עצם זיכויו של בניזרי, משורה של עבירות שוחד, מלמד על הגבול החמקמק בין מעשה הפסול ובין מעשה הכשר, ואת הנורמות הפסולות-כשרות המושרשות עמוק בתוך המערכת הפוליטית בישראל. שמעתי את בניזרי אומר בתקשורת שהפוליטיקה הרסה את חייו ,ואני נוטה להאמין לו.
מצעד החקירות לו נחשפנו בעשור האחרון (לרבות העשירון העליון של הפוליטיקה בישראל ורצף של ראשי ממשלה), מלמד (את מה שכולנו ידענו) שיש קשר בין הון לשלטון, קשר מבוסס ומושרש. גם אני סבור שמדובר בקשר אסור אשר מחטיא את הפוליטיקה, אבל נראה לי שענישתם של אלה שמעשיהם גלשו מתוך אותו תחום אפור על דרך מאסר ממושך אינה הדרך הראויה ויש צורך לפעול ברמה החקיקתית לצורך חידוד הגבולות לכדי גבולות של ממש, וכי המחיר שיש לשלם הינו מחיר פוליטי ולאו דווקא של חירות.
בית המשפט העליון שכח את החמלה?
"תג המחיר" שנקבע בבית המשפט העליון הוא תולדה של אינטרס ההרתעה - נעניש את בניזרי בחומרה למען יראו ויראו. ואת מי אנו מרתיעים, את עברייני שנות ה 90? את אלו שעברו עבירות בטרם הוכתב מתווה להתנהלות "ראויה" על-ידי אישי ציבור. האם לא ראוי תחילה לבנות מתווה ברור ורק לאחר מכן להעניש על הפרתו.
ומה באשר לזהות של אותם עבריינים עתידיים, פוליטיקאים בישראל, האם 18 חודשי מאסר, כפי שנגזרו על בניזרי בבית המשפט המחוזי, לא היו מרתיעים פוליטיקאי לעבור את אותן עבירות? האם חצי שנת מאסר ואובדן הקריירה הפוליטית לא היו מרתיעים את אותו פוליטיקאי עתידי לעבור עבירות? בוודאי שכן.
כמו כן בית המשפט מתעלם לחלוטין מהריחוק בין מועד ביצוע העבירות על ידי בניזרי ועד תום בירור עניינו בבית המשפט, ולא נותן מענה להתנהלות נפסדת של הרשות אשר מנהלת לה חקירות לאיטה, על מי מנוחות, משך שנים ארוכות. צדק דחוי הוא לא תמיד צדק עדיף ואינטרס ההרתעה מאבד משמעותית מערכו כאשר אנו מתרחקים ממועד ביצוע העבירה.
לצערי, בית המשפט העליון נטש את כל האינטרסים האחרים הגלומים בענישה ובעיקר שכח את החמלה. בניזרי שירת את הציבור משך שני עשורים והיה איש ציבור משכמו ומעלה, תוך שהפך את תכלית חייו לעזור לחלשים ולמסכנים, והיה ראוי שבית המשפט היה מעמיד על המאזניים את מעשיו הטובים לצד מעשיו בגינם הורשע ויושיט יד לאיש שהושיט ידו לרבים מספור.
אולם חורה מכל היא התייחסותם של בית המשפט העליון והפרקליטות לבקשת הדחייה שהגיש בניזרי לשימוע פסק הדין, בשבועיים ימים, כך שיינתן לאחר חתונת ביתו. בקשה לה הפרקליטות התנגדה במרץ ובית המשפט לא נעתר לה. מה היה לו לבית המשפט למהר ולתת את פסק הדין שעה שההליכים בעניינו של בניזרי התחילו בסוף שנת 2001, לפני כמעט 8 שנים? דחיית בקשתו של בניזרי, בקשה אנושית גרידא, מייצגת אולי מכל את אובדן החמלה והאנושיות, וליבי נחמץ כאשר שמעתי את בניזרי, מעל גלי הרדיו, מספר על תחושותיו כאשר בעיניו דחיית בקשתו אפילו חמורה מעונשו.
ראוי לה גם לפרקליטות לנסות ולגלם את האינטרס הציבורי על כל רבדיו, ולצד האינטרס הציבורי בענישת בניזרי לקחת בחשבון גם את האינטרס הציבורי בלהתייחס אליו בהתאם למידותיו הציבוריות ולנהוג בו, על אף מעשיו, בכבוד וחמלה, ולא בנוקשות וניכור כפי שעולה מהתנגדותה לבקשת הדחייה בשימוע גזר הדין. נראה שדווקא התנהגות מעין זו גורמת לאובדן האמון ברשויות החוק ולא להיפך.