נדא סולטאן היתה בסך הכל בת 27 כשנורתה למוות ברחוב בטהרן. הבחורה הצעירה, שבסך הכל נקלעה למוקד של עימותים בין תומכי המחנה הרפורמיסטי לבין כוחות הביטחון האירנים, נורתה בחזה ומתה תוך שניות. צעיר אירני, שתיעד את ניסיונות ההחייאה הכושלים ואת נפיחת נשמתה של נדא במצלמת הסלולרי שלו, שלח את הסרטון אל חברו המתגורר בהולנד. האחרון העלה את הסרטון לאתרי האינטרנט יו-טיוב ופייסבוק ותוך דקות ספורות הפכה נדא לתמונת המאבק, לסמל הגדול ביותר של ההפגנות באירן.
מאז פרסום הסרטון על נדא לא פוסקים העיתונים, תחנות הרדיו, אתרי האינטרנט ותכניות הטלוויזיה ברחבי העולם לעסוק בצעירה האירנית שמתה בלב הרחוב מבלי שהפגינה או התעמתה עם השוטרים האירנים. הסרטון שמציג את מותה זכה לכמות צפיות חסרת תקדים, דיברו עליה בכל כלי התקשורת, הדליקו לזכרה נרות זיכרון וירטואליים, נערכו לכבודה עצרות זיכרון, אנשים שכלל לא מכירים אותה ביכו את מותה באתרי האינטרנט, נפתחו קבוצות ופורומים לזכרה ברשתות חברתיות, כינו אותה "שהידית" ו"גיבורה", ושמה הפך בן רגע לאחד השמות המוכרים בעולם.
כמו כל דמות שהופכת לסמל, הציבור ברחבי העולם - ובאירן בפרט - החל להתעניין יותר ויותר בבן אדם שמאחורי הסרטון המזעזע. לאט לאט התגלו פרטים שרק העצימו את הסמל ואת המיתוס סביב מותה. הסתבר שנדא היתה מאורסת לצעיר אירני בשם כאסבין מאכאן ושהיא למדה פילוסופיה באוניברסיטת 'אזאד' בטהרן. בראיונות שהעניק גילה ארוסה שנדא כלל לא השתייכה למחנה פוליטי כזה או אחר, "היא רק רצתה בטובת המולדת. היא רצתה שהמולדת תהיה חופשית", סיפר.
בין אם תמכה במנהיג המחנה הרפורמיסטי מיר חוסיין מוסאווי ובין אם לאו, לחבריה של נדא היפהפייה ברור שיותר מהכול היא רצתה חירות, שוויון ודמוקרטיה למדינתה האהובה. מתחת ללבוש האיסלמי שאותו לבשה בעת שנהרגה, ניתן היה לזהות מכנסי ג'ינס וכך, בסרטון קצר אחד, הוצגה לעולם דמותן המדוכאת של נשות אירן: הן עוטות רעלות ולבוש מסורתי, אך מתחת הן לובשות ג'ינסים וחולצות אופנתיות. רק מתחת לביגוד השמרני הן מבטאות את עצמן כפי שהן רוצות.
מאז פרסום הסרטון על נדא לא פוסקים העיתונים, תחנות הרדיו, אתרי האינטרנט ותכניות הטלוויזיה ברחבי העולם לעסוק בצעירה האירנית שמתה בלב הרחוב, מבלי שהפגינה או התעמתה עם השוטרים האירנים
גם חבריה של נדא סיפרו עליה השבוע בהרחבה. הם אמרו שהיא בחורה טובת לב, חיובית, יפת תואר, עם הרבה חברים שאהבו אותה. יותר מכל, מעידים עליה חבריה, אהבה נדא מוזיקה: לאחר שכילדה היא למדה לנגן על פסנתר והפסיקה, באחרונה היא קנתה פסנתר והחלה ללמוד לנגן מחדש. גם לשיר, מסתבר, היא אהבה מאד. חבריה סיפרו עוד כי נדא אהבה מאד לטייל - רק לפני שלושה חודשים היא טיילה בטורקיה ותכננה טיולים נוספים.
גם סיפור מותה הטראגי סייע לקבע את דמותה כסמל. חבריה סיפרו כי ביום שנהרגה, נסעה נדא במכונית ביחד עם המורה למוזיקה ולפילוסופיה שלה ולפתע נקלעה לפקק, בדיוק בסמוך להפגנה נגד המשטר האירני. היא יצאה לרגע קט מהאוטו ומיד חטפה קליע בודד בחזה. "נדא, אל תפחדי, אל תפחדי!", מישהו זעק לעברה. הדם ניגר מחוץ לפיה לאחר שריאותיה התמלאו דם, והיא איבדה את הכרתה בידיו של אדם שניסה ללחוץ על הפצע ולהצילה.
"יום לאחר מותה גילינו שהיא הפכה לשיחת היום בעולם", סיפר ארוסה. היא נקברה בטהרן אולם השלטונות באירן אסרו על בני משפחתה וחבריה לקיים טקסי זיכרון במסגד או אפילו לדבר עליה בפומבי. חבריה סיפרו כי השלטונות אסרו עליהם ועל המשפחה לקיים כל סוג של "טקסי אבל" בפומבי או לתלות דגלים שחורים מחוץ לבית. "נדא אולי מתה, אך היא חיה מדי יום בהפגנות שמתארגנות באירן וברחבי העולם", אמר אחד מחבריה.
ואכן, ככל שנוקפים הימים, מתברר כמה דמותה של נדא חיה ונושמת בהפגנות ברחבי אירן וסביב העולם. המפגינים נושאים שלטים שעליהם נכתב: "גם אני נדא!" ו-"כולנו נדא!" וקוראים ללא הפסק את שמה בהתרסה כלפי כוחות הביטחון העומדים מנגד. כך היה במקרה של הילד מוחמד א-דורה שנהרג בתחילת אינתיפאדת אל-אקצא והפך לסמלה, כך היה עם הסטודנט הסיני שעמד לבדו מול הטנק בכיכר טייננמן בבייג'ין שהפך סמל למחאת הסטודנטים, וכך יהיה עם נדא. הצעירה האירנית שלא התעניינה בפוליטיקה ושנקלעה במקרה להפגנה אלימה, תיזכר גם עוד שנים רבות כסמל המאבק האירני למען חירות ודמוקרטיה.