בניגוד למה שרוצים שנאמין, הילדים היורמים לא בהכרח יהפכו להייטקיסטים מזהירים, כמו שמלכת הכיתה ממש לא הולכת להשמין ולהתכער - דווקא סביר יותר שהיא תינשא למיליונר. אין שום פרמטר שיכול לאבחן מצליחנים לעתיד. קחו את זה שיודע ואותי, למשל. היינו ילדים מלאי פוטנציאל, ותראו אותנו היום - עדיין שני ילדים מלאי פוטנציאל, אלא שאחרי גיל מסוים שתי המילים האלו מתמצות במילה אחת: פאתטיים. למרות כל הפוטנציאל הזה שלנו אנחנו עדיין מתקשים לשלם שכר דירה, עדיין מתלבטים לגבי לימודים ועדיין לא מצליחים למצוא בני זוג או סתם כאלו שיסכימו להתהדר בטייטל הזה. אבל לא רע לנו, לפחות לא יותר מאשר לשאר האנשים בתל אביב. פה, בחממה הזו שלנו, אנחנו נמצאים בחברה טובה של כל מי שמתקשה למצוא את הדבר הזה שהוא רוצה לעשות כשיגדל.
לאורך השנים לימדתי את עצמי לחבק את העובדה שפשוט לא קורצתי מהחומר החמקמק הזה - שאני שייכת לחומר נזיל יותר, שנקרא בינוניים. וזה באמת בסדר. באמת, באמת בסדר. ועדיין, לפעמים, בעיקר בלילות שבתוך קופסת הנעליים שלי ושל כלבי, אני חולמת על היותי מצליחנית, ולו רק כדי שאוכל להעניק לקטנצ'יק תנאים טובים יותר. אני מפנטזת על מה שעושים אותם מצליחנים בזמנם הפנוי, אחרי שהם חוזרים מרמת החי"ל או משיעור היוגלטיס. איפה הם, כששדרות רוטשילד לא מסביבם, מעבירים את ערבי הקיץ. השבוע התחוור לי שכנראה הם מעבירים אותם בפטלינה.
בית הקפה פטלינה נמצא במרכז צהלה, שבקלות היה יכול להיות מרכז רמת השרון, מרכז רעננה או כל מרכז אחר שבו נפגשות נשים האוחזות בתיקי גוצ'י ובגורי פג. התפריט מציע את אותם סלטים, קישים ומוזלי שכל בית קפה אחר מציע, אלא שהמחירים מותאמים למצליחנים שמאכלסים אותו. שנינו היינו רעבים לראות אם טעם האוכל של המצליחנים יצדיק את האגרה.
ובכן, מתברר שבית קפה של מצליחנים מגיש בדיוק את אותו האוכל שהייתם מצפים שיגיש בית קפה של בינוניים - לא טוב ולא רע. שניצל (45 שקל) דק וסביר בתוספת תפוחי אדמה ספוגיים מדי וסלט קיסר (44 שקל), שהגיע עם רוטב טוב ועם עוף צלוי במידה, אך מוגש בקמצנות. גם האספרסו (שמונה שקלים) שהם שותים אינו שונה משל רוב בתי הקפה באזור שלנו - כלומר קצת שרוף, אבל בהחלט ניתן לשתייה. אילולא העצים שמסביבנו ונשות הגוצ'י, היה אפשר אפילו לחשוב שאנחנו במרכז. אילולא רגשות האשם שצפו בי על כך שאינני מנצלת היטב את חיי או על כך שעדיין לא העליתי בחכתי את הגבר שיוציא את כלבי מחיי הדלות שלו, אולי אפילו הייתי יכולה להרגיש בבית.
אבל צהלה היא לא בית, ועל אף נחמדותה של המלצרית לא הרגשתי בבית בפטלינה, אלא כמו זאב רווח שמגיע לארוחת ערב בבית הוריה של אהובתו האשכנזייה. כך שאם אתם אשכנזים ומצליחים, פטלינה היא כנראה המקום בשבילכם. אם גם אתם עדיין ילדים עם המון פוטנציאל לא ממומש, אתם יכולים לשבת בבית הקפה השכונתי שלכם ולדעת שחוץ מכסף, אתם לא מפסידים שום דבר. בסופו של דבר, גם המצליחנים שותים בדיוק את אותו אספרסו שרוף. אלא שהכלב שלהם לא ממהר לכשכש בזנב.
בקטנה
סקס אפיל: אם בוחרים לשבת בגינה
אנשים: השטן אכן לובשת פראדה
עיצוב: נקי, פשוט ולכן גם מוצלח
שירות: המלצרית בהחלט משלנו
הפוך: 12 שקל
ליד הקפה: פטיפורים תוצרת המקום
טיפ: אם כבר הצלחתם להסתדר על דירה בצהלה ועל שאר מנעמי החלום הבורגני
גישה לנכים: כניסה יש שירותים אין
שורה תחתונה: "קטן הוא ודל הוא חדרי
ואני בו שרוי ערירי" (רחל)
פטלינה. מרכז צהלה, עיר שמש 73. טל' 6483221. פתוח: א'-ה' 8:00-22:00, ו' 8:00-15:30.