(צילום: נעם כהן. עריכת וידאו: רן צימט. קריינות: אילן שניג)
בית משפט המחוזי בתל אביב גזר היום (רביעי) עונש חמור של חמש שנים וחמישה חודשי מאסר בפועל, שנה על תנאי וקנס של 450 אלף שקלים על שר האוצר לשעבר אברהם הירשזון. הירשזון הורשע בגניבת כשני מיליון שקלים מהסתדרות העובדים הלאומית (הע"ל) וכן בהלבנת הון, מרמה והפרת אמונים ורישום כוזב במסמכי תאגיד. התביעה ביקשה עונש מאסר בפועל של לפחות שבע שנים.
עורך דינו של הירשזון, יעקב וינרוט, הודיע כי הוא מבקש עיכוב של ביצוע גזר הדין עד ה-15 בספטמבר, אז יוגש הערעור נגד פסק הדין. בית המשפט קבע כי הביצוע יעוכב עד ל-26 ביולי. השופטת ברכה אופיר-תום כתבה בגזר הדין: "דמותו של אברהם הירשזון הצטיירה מעדויות האופי כאיש רב פעלים שניהל חיים נורמטיבים עד לשלב מאוחר בחייו. היום עומד לדין איש רב פעלים זה בגין גניבות עתק".
השופטת ציינה עוד כי "היום עומד האיש רב הפעלים הזה לדין על גניבות עתק מקופותיהם הדלות והמתדלדלות של שני הגופים הציבוריים שבראשם ניצב במשך שנים, הסתדרות העובדים הלאומית ועמותת ניל"י, אירגונים שיעדיהם סעד ורווחה לעמיתיהם, ביניהם לא מעט אנשים קשי יום. כיצד התגלגלה אותה דמות של אדם טוב ומיטיב לדמותו של מי שליסטם את קופת הציבור יחד עם הכפופים לו לצורך מימון 'החיים הטובים' אשר הפכו להיות בעבורם לדרך חיים. האם היה זה שיכרון הכוח ששינה את השקפתו של הנאשם על העולם? או שמא היתה זו תאוות בצע חסרת גבולות שהשתלבה באווירת ההפקרות אשר השתלטה על הארגון שאיש לא פיקח עוד על הנעשה בו", תהתה השופטת.
לפני כשבועיים הורשע הירשזון בכל האישומים המיוחסים לו בכתב האישום מלבד שני אישומים זוטרים. הירשזון זוכה מן העבירות שיוחסו לו בפרשת מימון הפריימריס ופרשת מימון הכנס בגני התערוכה. בהחלטתה לא חסכה השופטת במילים חריפות כלפי התנהלותו של הירשזון עת כיהן בתפקידים ציבוריים רמים וכיו"ר הסתדרות העובדים הלאומית.
"גרסאות צצו יש מאין"
"יותר מכל, קשה היה לקבל טענת תום הלב שהעלה הנאשם, בבואו להסביר את אי מעורבותו בפרשת השחיתות שחגגה באותם ימים בהסתדרות ובבנותיה. הדברים ברורים לדעתי, וכמו מדברים לעצמם; אילולא פתח הוא, יו"ר ההסתדרות, את השער רחב, בפני כל אותם בכירים שהפכו את מחלקת הנהלת החשבונות של הארגון, לקזינו, אפשר ופרשת השחיתות היתה נמנעת", כתבה השופטת אופיר-תום.
השופטת ביקרה גם את הדרך בה בחר הירשזון לנהל את הגנתו וכתבה בהכרעת הדין: "גרסאות הירשזון לאישומים צצו יש מאין. קשה לדעת מה אומר הנאשם מאחר והנאשם אמר הרבה דברים והיפוכם. חרטתו של הירשזון על הדרך הקלוקלת בה צעד, גם לשיטתו, היא בוודאי כנה. שהרי, זו הובילה אותו אל המקום בו הוא ניצב היום. עם זאת, קשה לקבל חרטה זו כאותנטית כאשר, בה בעת, עומדים מאחוריה כל אותם הסברים חסרי אחיזה בהיגיון ובמציאות, בדבר תום ליבו בעצם ביצוע מעשי הגניבה והמעילה נשוא אישומים אלה".
בשלב הטיעונים לעונש פנה בנו של הירשזון, אלרואי, לבית המשפט וביקש להתחשב באביו. "אני פונה היום לבית המשפט ומבקש רחמים על אבא. רק לאחרונה זכה אבי לחבק נכד ראשון. אינני יודע כיצד ישרוד ויעמוד בעונש מאסר. גזר דין של מאסר לאבי הוא גזר דין מוות. בשמי, בשם אחיי ובשם הזיכרון של אימא אני מבקש מכבודה את מידת הרחמים".
מנגד ביקשה הפרקליטות משופט בית המשפט המחוזי בתל אביב לגזור עונש מאסר ממושך של שבע שנים לאברהם הירשזון. עונש מאסר ארוך יותר מהעונש המאסר שנגזר על שאר הנאשמים בפרשה. על עובדיה כהן, אחד המעורבים שהורשע, נגזר עד כה העונש החמור ביותר - ארבע שנים ושמונה חודשי מאסר בכלא. כמו כן ביקשה הפרקליטות לחייב את הירשזון לשלם פיצויים להסתדרות הלאומית, להוסיף למאסר בפועל גם מאסר על תנאי ולהגדיר את עבירותיו כנושאות קלון.
