המערב צריך למוטט את שלטון אחמדינג'ד

הפער בין המהירות שבה זורם המידע על המתרחש באירן לבין העמימות והגמגום בתגובותיהן של ממשלות צפון אמריקה, אירופה וישראל ממחיש, שבמאה ה-21 הטכנולוגיה חכמה מהאדם. בעוד שה"טוויטר" וה"יוטויב" עוקפים את הצנזורה האירנית, בבית הלבן מדשדש נשיא אידיאליסטי ומוכשר. ייתכן שברגעים אלה נסגר חלון הזדמנויות ליצירת שינוי במשטר, שכבר כשלושים שנה משליט על האזור קנאות פונדמנטליסטית וטרור, ושבשנים האחרונות תיבל את הרפרטואר שלו בדברי נאצה והכחשה של השואה, ועסק בהתחמשות גרעינית.

כשבוע וחצי שהנשיא אובמה מדבר במשפטים מפותלים ועקרים על המצב באיראן. בנימין נתניהו דווקא מדבר בנחרצות על אירן בטלוויזיה האמריקנית, אך באותו הזמן ממשלתו מגמגמת ומתעסקת בנאום בר-אילן הבלתי רלוונטי כעת. בארץ הציבור עוקב בדריכות אחרי הידיעה הצהובה הבאה על איומיו של דודו טופז, ובארצות הברית הציבור מתכונן לחגיגות יום העצמאות ב-4 ביולי. כול זה קורה, או ליתר דיוק לא קורה, בתקופה שבה אלפי אזרחים אירנים מסכנים את חייהם יום-ים, לשם אותם ערכי חופש ביטוי והתכנסות שבזכותם אמריקה נוסדה.

מאז בחירתו של אובמה, יהודים בארץ ובחו"ל מבזבזים את כל יכולתם הרטורית על תרגילי סמנטיקה בדבר פירוז מדינות וגידול טבעי, ומתקשים להבהיר בלשון חותכת מה באמת מפריע לנו. מי יגיד לאובמה את האמת? אם היה קם משטר גזעני של הקו קלוקס קלן במדינה קרובה לארה"ב, שהיה מפתח נשק בלתי קונוונציונאלי, מאיים על אמריקה, ומכחיש שאי-פעם התקיימה עבדות בארה"ב, האם הבית הלבן היה מסתפק בקלישאות רקות על "הרגישות של המצב"?

מי ילמד זכות על תיאטרון האבסורד שרץ כבר שבוע וחצי, בו העולם הדמוקרטי משותק בפרנויה על ריקושטים אפשריים ממעורבת כלשהי בסיטואציה באירן? המשטר שם שולט בעמו, שולט בחיזבאללה ומתערב בחיי משטרים דמוקרטיים בארץ ובארה"ב. שורה ארוכה של מנהיגים, בהם שמעון פרס, אהוד אולמרט וג'ימי קרטר, למעשה הודחו בגלל מעשיו. בתולדות הפוליטיקה של סטנדרטים כפולים, ובתולדות ההתנהלות הציבורית של ירי עצמי, החלטתם של אובמה ואחרים "לא להתערב" כעת בחיי איראן שוברת שיאים.

יתכן שבבית הלבן חושבים שהמון פונדמנטליסטי בלתי משכיל יעמוד בסוף לצדם של אחמדניג'אד ושולחיו. החלוקה החברתית האמיתית באירן היא לא על בסיס כלכלי-חברתי, אלא בהתאם לאוריינטציות שונות בתרבות האסלאמית. הדרמה באירן היום היא בין כוחות שמאמינים ששילובה של האסלאם עם המודרנה המערבית הנו רצוי ומצוי, ולבין כוחות ששוללים שילוב זה מבחינה עקרונית. בעימות זה, תמיכה במחנה אחד אינו מערב את אמריקה והמערב בהתנגשות תרבותית נגד דת האסלאם כולה, אלא תמיכה באמיתות אוניברסליות של זכויות יסוד.

הבית הלבן צריך להוביל להודיע, שכל עוד מיליונים באירן מפקפקים בתקינות הבחירות שנערכו בארצם לפני כשבועיים, וכל עוד שבדקית התלונות ואיוש רשימת המועמדים בבחירות נעשים על ידי מועצה דתית מצומצמת ובלתי דמוקרטית, ארה"ב ובני בריתה לא יכירו בניצחונו של אחמדניג'אד. יש להפעיל אמצעים דיפלומטיים וכלכליים, שיעניקו לחרם דיפלומטי זה משמעות מעשית ומיידית.

אפשר למנות עוד שורת צעדים שיש לנקוט, אבל העקרון הוא שצריך להיות ברור והוא להבהיר את מחיר הטרגדיה, שתהיה בהחמצת חלון ההזדמנות. אי התערבות כעת תכונן במפרץ מדינת שיעה קנאית, שתתרחב ושתחצה גבולות נוכחים. פוליטיקה משותקת ומפוחדת במערב תחייב בעתיד החלטות קשות שבעתיים.