בית המשפט המחוזי בחיפה, גזר הבוקר (שלישי) מאסר עולם על איבתור אבשלומוב, שהואשם ברצח בת זוגו לריסה דוידוב לאחר שהצית אותה בדירתה בקריית ים. אבשלומוב, שהתבקש על ידי בת זוגו להגיע לדירה בעת תיקון דליפת מים, שפך עליה חומר דליק, הצית אותה ולאחר מכן הכה אותה כדי לוודא את מותה. בית המשפט דחה את בקשת אבשלומוב להטיל עליו עונש מופחת עקב מצבו הנפשי.
אבשלומוב הורשע לפני כחודש בעבירת רצח בכוונת תחילה. הנאשם והנרצחת חיו כבני זוג במשך 12 שנים והם גידלו יחד שני ילדים. מכתב האישום עלה כי בין השניים פרץ סכסוך על רקע כספי ואבשולומוב חשד בה כי היא מקיימת קשר עם גברים אחרים. בתחילת חודש ינואר 2008 הצטייד הנאשם בחומרים דליקים ולאחר מכן עלה אל הדירה בה התגוררו וכאמור הכה אותה, שפך על ראשה נוזל דליק והצית אותה.
על מנת לוודא את מותה של בת הזוג, היכה אותה אבשלומוב באמצעות עציץ ונמנע מלפתוח את דלת הכניסה לבית עד שבת הזוג חדלה לנשום. מותה של לריסה נגרם כתוצאה מכוויות בדרגה 2-3. פרקליטיו של הנאשם טענו בתחילת ההליך הפלילי כי מרשם אינו כשיר לעמוד לדין, אך בסופו של דבר קבע אב בית הדין, השופט יוסף אלרון, כי הנאשם אינו סובל ממחלה נפשית שתמנע ממנו לעמוד לדין.
"הנאשם הביע סיפוק ממות בת זוגו"
השופט אלרון ציין בגזר הדין כי "הנאשם המית את קורבנו באכזריות יתרה וגרם לה לסבל וייסורים קשים, ולא שעה לזעקות כאביה שנשמעו למרחוק, גם כאשר בערה כלפיד. אם לא די בכך, במהלך שחזור המעשה, הוסיף הנאשם והביע סיפוק רב ממות המנוחה, תוך הכפשת שמה".
השופט אף ציטט בגזר הדין את דבריו של אבשלומוב: "...היא התחילה להישרף ולצעוק תצילו תצילו... היא קיללה וצעקה מהכאבים. היא רצתה לקום ובדירה מול השירותים בדירה עמד עציץ אני לקחתי את העציץ, ונתתי לה מכה עם העציץ בראש שלא תקום. היא כבר לא יכלה לקום והייתה נשרפת יפה, ראיתי איך היא נשרפת ואת האש, ואז נרגעתי והכל היה אצלי רגוע. היא בערה באש אדומה... היא היה יפה טוב מאד... אני הייתי שמח שאני עשיתי את זה".
בסיום גזר הדין, ציין השופט אלרון כי "למרבה הצער, רבים הם תיקי הרצח הבאים לפתחנו, כל מקרה ומקרה של נטילת חייו של האחר מאופיין באכזריות המגלמת את רשעותו של בן אנוש, בשר ודם כלפי זולתו. נאשם זה, בחר לקפד את חייה של המנוחה, באכזריות יוצאת דופן עד כי קשה לתאר במילים את הזוועה, מעשה ידיו. הנאשם הפך את בת זוגו לחיים ואם בנו ללפיד בוער. בענייננו, אני סבור, כי לא ניתן לומר שזה המקרה בו תחושת הצדק אינה מתיישבת עם הטלת עונש מאסר עולם בשל מצבו הנפשי של הנאשם".