כך פורקה הזרוע הצבאית של פתח

"הודיעו לי שאני כבר לא מבוקש יותר", סיפר בשמחה אנס אל-ג'יוסי, בן 25 מטול כרם. אל-ג'יוסי, שהיה עד לא מזמן פעיל בזרוע הצבאית של פתח, גדודי חללי אל-אקצא, קיבל בשבוע שעבר חנינה מישראל יחד עם 24 מבוקשים נוספים שהשתתפו ב"הסדר המבוקשים".

בכך, הפך אל-ג'יוסי בתהליך של כמה חודשים ממבוקש שנרדף על ידי כוחות הביטחון הישראלים, מפעיל במאבק המזוין נגד "הכיבוש הציוני" שחי את חייו תוך מעבר ממקום מסתור אחד למשנהו, לפעיל מן המניין במנגנון הביטחון המסכל של הרשות, אשר מוביל באחרונה את גל המעצרים של מבוקשי חמאס בגדה המערבית.

אל-ג'יוסי ו-24 המבוקשים האחרים שקיבלו השבוע חנינה אינם הראשונים, וכנראה גם לא האחרונים. קדמו להם מאות מבוקשים נוספים, מוכרים יותר ומוכרים פחות, רובים ככולם חברי הזרוע הצבאית של פתח, שהחליטו להניח את נשקם ולהצטרף למאבק הפלסטיני לאכיפת החוק בגדה.

מיד לאחר השתלטות חמאס על רצועת עזה, ביולי 2007, החלו אנשי פתח בגדה להפנות את מרצם וכוחם, שהיה מושקע עד עתה בהתנגדות לישראל, לנקמה באנשי חמאס. הגל הרגשי ששטף את הגדה נגע בכל אחד מפעילי הפתח, הן באנשי מנגנוני הביטחון של הרשות, שעד אז היו רגילים בעיקר לנוח, והן בחברי הזרוע הצבאית של הארגון, גדודי חללי אל-אקצא, שפעלו נגד ישראל. המטרה החדשה – חמאס – היתה משותפת והיא הובילה לפעולות, לעיתים משותפות, נגד חברי הארגון בגדה.

גורמים בכוחות הביטחון בישראל זיהו מיד את ההזדמנות והחלו במגעים עם הרשות הפלסטינית במטרה לחזק את אנשי פתח המתנגדים לחמאס ועל ידי כך להרוויח פעמים: מצד אחד להסדיר את המלחמה נגד חמאס בגדה המערבית ומצד שני להוציא את המשתתפים במלחמה ממעגל הטרור.

תוך זמן לא רב, חתמו הצדדים על מה שלימים יכונה "הסדר המבוקשים". על פי ההסדר, שהיה בתחילה ניסיוני, סיכמו גורמי הרשות וגורמי הביטחון בישראל ביניהם על רשימה של 178 מבוקשי פתח מאזור יהודה ושומרון, אשר יוסרו מרשימת המבוקשים אם יצאו ממעגל הטרור. על מנת להבטיח את הסרתם מהרשימה, היה על המבוקשים להודיע בכתב כי נטשו את דרך הטרור, להפקיד את נשקם בידי מנגנוני הביטחון של הרשות ולהיכנס לתקופת מבחן, קודם בבתי הכלא של הרשות ולאחר מכן בערים הפלסטיניות, במהלכה אסור להם להיות מעורבים בכל דרך שהיא בסחר באמצעי לחימה או בטרור.

בהסדר נקבע עוד כי האחראים על יישומו הם מנגנוני הביטחון של הרשות, אשר יקבלו לשורותיהם את זוכי ה"חנינה" החדשים. כל אחד ממנגנוני המודיעין ברשות אימץ מספר מבוקשים והיה אחראי לוודא כי ימסרו את נשקם. לאחר שעשו זאת, הפנו המנגנונים את המבוקשים למעצר בבתי הכלא של הרשות, בתנאים נוחים יחסית. לאחר המעצר, שנמשך תקופה של בין שלושה חודשים לחצי שנה, קיבלו המבוקשים "חנינה חלקית", המתירה להם להסתובב מחוץ לבתי הכלא, אך מחייבת אותם ללון במטות המנגנונים בשעות הלילה. אם עמדו גם בתנאי הזה של ההסכם, קיבלו המבוקשים שלושה חודשים לאחר מכן "חנינה מלאה", המאפשרת להם תנועה חופשית בשטחי הגדה המערבית מבלי שכוחות הביטחון ירדפו אותם.

בהתחלה, לא הכל הלך חלק. חלק מהמבוקשים לא מסרו את כלי הנשק ברשותם, או מסרו רק חלק מכלי הנשק, בעיקר את אלו שהיו פגומים גם כך. מתוך אלו שכן מסרו את הנשק ונכנסו לבתי הכלא של הרשות, היו כאלו שלא עמדו בבידוד הפתאומי ובחוסר היכולת לנוע וברחו לעיתים תכופות ממעצר. מנגנוני הביטחון העלימו עין לעיתים ממבוקשים שיצאו לתקופות קצרות, אך כוחות הביטחון הישראליים לא היו מוכנים להתפשר, והחלו בספירה מחדש של ימי המבחן לכל מבוקש שברח.

לאחר שחלק מהמבוקשים כבר קיבלו חנינה, זעמו המבוקשים שלא זכו בכך, והחליטו לבצע פעולות מחאה שונות בתוך בתי הכלא. בין היתר, שרפו העצורים את מזרניהם, שבתו רעב ואף שתו מספר פעמים שמפו והובלו לבית חולים על מנת להציג את מצוקתם.

בסופו של דבר, הוביל השלב הראשוני של ההסדר להענקת חנינה לכ-150 מ-178 המבוקשים שהשתתפו בו. ההצלחה היחסית הובילה לשלב נוסף של ההסדר, בו נכללו עוד למעלה מ-200 מבוקשים ולאחר שגם זה עבר בהצלחה, הפך הסדר המבוקשים לנוהל קבוע שעבר כמעט כל פעיל בזרוע הצבאית של פתח. הכרזתו של יו"ר הרשות אבו מאזן כי הזרוע הצבאית אינה חוקית וכי אנשי מנגנוני הביטחון הם היחידים שרשאים לשאת נשק בגדה, תרמה גם היא להיענות הגבוהה.

סיפור מפורסם במיוחד של הצלחת הסדר המבוקשים הוא סיפורו של זכריה זביידי, מי שהיה פעם מפקד גדודי אל-אקצא בג'נין, והיום משמש כפקיד ממשלתי במשרד הפלסטיני לענייני אסירים. זביידי, שהיה שותף לחלק הראשון של ההסדר, כבר אינו מבוקש על ידי כוחות הביטחון. אם הוא רוצה בכך, הוא יכול לעבור בין ערי הגדה, לישון היכן שירצה בלי להסתתר, ואף לצאת לטיול בחו"ל.

סיפור דומה הוא סיפורו של שאהר חניני, שהיה עד לא מזמן מפקד גדודי חללי אל-אקצא בקלקיליה. מתוקף תפקידו, פעל חניני במטרה לבצע פיגועים בשטח ישראל ואף עמד בקשר מול גורמים ישראליים, ביניהם מסרי חמזה, ערבי ישראלי שנשלח לתשע שנות מאסר בכלא בעקבות קשרו עם חניני. במסגרת הסדר המבוקשים, זנח חניני את הטרור והצטרף למנגנון הביטחון המסכל. לכאורה סיפור אחד מבין מאות, אך סופו של חניני הופך את סיפורו למשמעותי ביותר.

כחלק מפעולתו במנגנון הביטחון המסכל, פעל חניני נגד מבוקשי חמאס בגדה המערבית. כך עשה גם בליל שבת לפני שלושה שבועות. חניני היה חבר בכוח שהגיע ראשון לבית בו התחבאו מוחמד א-סמאן, מפקד חמאס בקלקיליה, וחולייתו. הכוח, כשחניני בתוכו, ניסה לפרוץ לבית ונתקל במארב מתוזמן היטב של אנשי חמאס, שהוביל למותם של חניני ושל שני אנשי מנגנונים נוספים. ביום ראשון שלאחר מכן כבר הובא חניני למנוחות בתור "גיבור המולדת" של פתח, וזכה לגידופים בתור "הבוגד הבזוי" מצד חמאס.

בסופה של אותה התקפה, נהרג גם א-סמאן ועמו פעיל חמאס נוסף, מוחמד יאסין, ששימש כסגנו. מציאתו של א-סמאן על ידי מנגנוני הביטחון הפלסטיניים בגדה, וחיסולו בסופו של דבר, אינם עניין של מה בכך. א-סמאן נרדף במשך שנים רבות על ידי ישראל והיה אחד מהמבוקשים הבכירים בגדה. למרות השליטה הבלתי מעורערת של צה"ל באזור, לא הצליחו המודיעין וכוחות הביטחון הישראליים להגיע אליו במשך תקופה ממושכת. מי שכן הצליח להגיע אליו הם מנגנוני הביטחון הפלסטיניים שהוכיחו פעם נוספת את יעילותם, בעיקר מאז שהחל הסדר המבוקשים.

בסופו של יום ניתן לומר שהסדר המבוקשים, שכמו נעלם כליל מעיני הציבור הישראלי, הוביל לשתי תוצאות מרכזיות וחיוביות לישראל. האחת – פירוק הזרוע הצבאית של פתח בגדה המערבית, שמרבית מבוקשיה נכללו בהסדר וקיבלו חנינה. השנייה – שיקום היכולות של מנגנוני הביטחון הפלסטיניים וביניהן היכולת להילחם בפעילי חמאס. היכולות הללו של מנגנוני הביטחון, בסיוע המעצרים שמבצע צה"ל בגדה, הביאו לחיסולה הכמעט מוחלט של הזרוע הצבאית של חמאס בגדה המערבית ולמלחמה בלתי מתפשרת של המנגנונים גם בג'יהאד האיסלמי.