וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

חרא במול 7

4.12.2001 / 10:00

איתי נאור חושב שסטינג הפך לחתול מסורס

אלבום ההופעה החיה החדש של סטינג, “All This Time", הוקלט באולם קטן באיטליה לעיני 200 צופים בלבד. זה היה הראש. באותה הזדמנות הוא גם צולם לצורך הפצתו על גבי די.וי.די. וכן היה אמור להיות משודר בשידור ישיר באינטרנט. בעקבות הידיעה על אירועי סוף העולם (ההופעה התרחשה ב-11 בספטמבר השנה, אופס), הועבר בסופו של דבר בשידור הישיר רק השיר ”Fragile", שכאילו מתאים לעניין. זהו גם השיר היחיד שמילותיו מככבות בעטיפת הדיסק. רגיש. זהו גם, נדמה לי, השיר השנוא עלי ברפרטואר של סטינג (בעיקר הפזמון, הבית עוד מעניין).

יותר משהוא מהווה המשך לאלבום האולפן האחרון של סטינג, “A Brand New Day", משמש הדיסק הזה כאסופת להיטי כל הזמנים של האגדה המזדקנת, שכמו תמיד מוקפת במיטב המוזיקאים, מהפסנתרן ג'ייסון רבלו, דרך בי.ג'יי קול, ועד המתופף מנו קאטצ'ה (ויני קוליוטה נשאר בבית). הפיק את העניין קיפר (מארק אלדריג'), שעבד עם סטינג גם על אלבומו האחרון.

כמובן שסטינג החליט לגשת אל השירים (גם הפעם) בצורה חדשה ושונה, שמנפקת הופעה טרחנית, משעממת, ולא מספקת – אלא אם כן אתה יאפי עם מערכת סטריאו חדישה וטעם זקן במיוחד. רוצה לומר, לא לאוהבי הפוליס ולצעירים ברוחם. סטינג בדגמ"ח אופנתי, אם תרצו.

זה מתחיל מהפתיחה העלק אמביינטית של אותו ה-”Fragile" ועובר דרך ביצועים מפורקים אחרים של סטינג והלהקה ההיא. "Don’t Stand So Close To Me" נגמר פתאום באמצע, והופך בלי שום התראה ל-When We Dance. מחרוזת שירים שמחה סטייל. הקטע הזה חוזר עוד כמה פעמים באלבום. גם Moon Over Bourbon Street נקטע פתאום לפני הקתרזיס, ובכלל ממירב הקטעים מצליח סטינג להוציא את העוקץ, להביא איזה טוויסט לא משהו בדיוק במקום שבו אמור להיות השיא, וזה חרא, עם כל הכבוד לניחוח הג'זי המעולה.

אז סטינג כבר לא שר בגבוהים המפורסמים שלו. הוא גם נוטה פתאום הרבה יותר לדבר/להקריא במקום לשיר, והוא אפילו הביא כחיזוק את כריסטיאן מק'ברייד על הדאבל בס (ולהזכירכם, מדובר בסטינג, מוזיקאי שמוערץ בזכות יכולתו לנגן ליינים מפוצצים של בס לצד מהלכי שירה בספרה אחרת לגמרי). המתסכל הוא שמדובר בבחירה, כי זה לא שהאיש הולך ומתפגר או הופך למוזיקאי פחות טוב. הוא פשוט הפך לחתול מסורס.

ראוי לסיים בהמלצה: מי שעוד לא מכיר, שיילך וישמע את Bring On The Night (1986), אלבום ההופעה המצוין והאנרגטי-ג'זי שאחרי Dream Of The Blue Turtles, תקליט הסולו הראשון והאנרג'זי-גטי של סטינג. ומי שמכיר, שיוכיח.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully