מספר כלי תקשורת ערבים ומערביים דיווחו השבוע שעל פי התוצאות האמיתיות והלא מזויפות של הבחירות לנשיאות אירן, המועמד הרפורמיסטי מיר חוסיין מוסאווי גרף כ-60 אחוז מהקולות והביס את יריבו השמרן מחמוד אחמדינג'ד. לפי אחד הדיווחים, המועמד הרפורמיסטי השני, מהדי כרובי (שעל פי התוצאות הרשמיות הגיע למקום הרביעי והאחרון עם 0.88% תמיכה), הגיע בכלל למקום השני (!) ואחמדינג'ד לרביעי.
אין ספק שמדובר בדיווחים מדהימים שקשה להעריך מה מידת קרבתם למציאות. אפילו אם היו זיופים - וניתן להניח שהיו - קשה להאמין שמוסאווי הביס בפער כה עצום את אחמדינג'ד. צריך להבין שאת רוב תמיכתו מקבל מוסאווי מתושבי טהרן הצעירים, העשירים והמשכילים, אך איננו רואים מה קורה בכפרים, בפריפריה ובאזורים הנידחים, שם זוכה אחמדינג'ד לתמיכה אדירה של פשוטי העם. במהלך כהונתו ביקר הנשיא הסגפן בכפרים ובערים של השכבות החלשות, שירת אותם, סייע להם כלכלית וזכה בהערצתם.
צעירי טהרן הם הסיפור המרכזי של המחאה שפרצה אחרי הבחירות. הצעירים התוססים הללו - שנולדו לתוך המהפכה האיסלמית - אינם דומים לצעירים אחרים במזרח התיכון. הם דעתניים, משכילים, מעורבים פוליטית, לא מפחדים לצאת לרחובות על עקרונות חברתיים-אזרחיים-פוליטיים, לא חוששים מהמשטר, קשורים בנימי נפשם לתרבות המערבית בעיקר באמצעות האינטרנט, אינטליגנטיים, אך בעיקר כאלה שמוכנים להיאבק כדי לשנות את פני מדינתם האהובה.
בשבוע האחרון הם יוצאים יום-יום לרחובות בהמוניהם ומפגינים. זהו דור שונה מהדור שהפגין בכיכרות טהרן ב-1979 והוביל למהפכה או מהדור שהפגין ב-1999 נגד משטר האייתוללות וחזר הביתה עם הזנב בין הרגליים. זהו דור טכנולוגי ומתוחכם, שעל אף הצנזורה וניסיונות המשטר לחסום את אתרי האינטרנט ואת הודעות ה-SMS ולאסור על צילומי ההפגנות, הם מתעדים הכול במצלמות הטלפונים הסלולריים ומשגרים את התמונות לעולם. הם מצליחים לעקוף את הצנזורה והחסימות ולחשוף בפני המערב את המתרחש ברחובות טהרן. זהו דור מצלמות הסלולר של אירן, דור האינטרנט, דור הטוויטר והפייסבוק.
עד המוות
המפגינים הצעירים משוכנעים שתוצאות הבחירות זויפו. על כך הם יצאו לרחובות ביום הראשון. ביום השני הם כבר הרחיבו את מחאתם לנושאים אחרים כמו חופש ביטוי וחירות, והיום, שבוע לאחר הבחירות, המחאה הפכה למחאה עמוקה ורחבה הרבה יותר - מחאה נגד משטר חונק, נגד דיקטטורה ונגד פגיעה בחירויות. תנועת המחאה העממית עדיין חוששת לצאת נגד המנהיג העליון עלי חמינאי אבל אולי ככל שיחלפו הימים, גם זה יקרה. הפעם, כך הם נשבעים, הם לא מתכוונים לוותר.
השאלות המרתקות ביותר הן כמה זמן תארך המחאה וכיצד יגיב בסופו של דבר חמינאי. המנהיג העליון חשב כנראה שאם הוא יאפשר למפגינים לבושי הירוקים לצאת לרחובות, הם יוציאו קיטור, ימחו, אבל בסוף יירגעו, יקבלו את תוצאות הבחירות ויחזרו לחייהם. חמינאי טעה. המפגינים לא מתכוונים לעזוב את הרחובות, אלא להמשיך "עד המוות", כפי שרבים מהם אומרים. סופן של ההפגנות אינו נראה באופק.
בפני חמינאי, אם כן, ניצבות שתי ברירות מרכזיות: לאפשר למשמרות המהפכה לפעול בכוח נגד תומכיו של מוסאווי, או להדיח את אחמדינג'ד על מזבח הפיוס הפנים-אירני. חמינאי מבין כי משטרו לעת עתה יציב, אלא שקשה להעריך מתי הוא יתחיל להתערער ובאיזה אופן זה יקרה. מהפכות אינן קורות תוך חמש דקות ואפילו לא תוך חמישה ימים. מדובר בתהליך ארוך יותר בעל דינמיקה ומאפיינים מסוימים.
חמינאי, שמבין זאת היטב, ניסה השבוע לפייס את המחנה של מוסאווי בכך שהורה לוועדת הבחירות לספור מחדש את הקולות. אפשר להעריך שלמרות ה"מאמצים" שמגלה חמינאי לחשוף את הזיופים, לא צפויה הכרזה על ניצחונו של מוסאווי גם לאחר הספירה הנוספת. מצד אחד, קשה להניח שידיח את אחמדינג'ד, אך מצד שני קשה לראות כיצד יורה למשמרות המהפכה לפעול בעוצמה נגד המפגינים ולהוביל לשפיכות דמים.
המנהיג העליון יעדיף למצוא כנראה דרך שלישית, דרך של פשרה בין מוסאווי ואחמדינג'ד. יתכן ומוסאווי יסכים לקבל את הפשרה הפוליטית הזו, אך השאלה המעניינת ביותר היא האם מיליוני תומכיו הזועמים יקבלו אותה. הרי המחאה העממית שאותה הם מובילים חורגת אט-אט מגבולותיה והיא לא תתנהל רק נגד אחמדינג'ד, אלא נגד המשטר הדתי המעיק במדינה ונגד כל מה שנלווה לו. דור הסלולרי והאינטרנט נשבע להביא דמוקרטיה למדינה, ובחודשים הקרובים נדע אם הם יעמדו במילתם.
ניתן לפנות לכתב לענייני ערבים במייל: nir_yah@walla.com