פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      חרד לירושלים

      פתיחת חניון ספרא, גורמת ליקיר שגב לתהות מי מכתיב את סדרי החיים בעיר הבירה. "החרדים כפו את עמדתם תוך שימוש באלימות"

      העימותים האחרונים סביב פתיחת חניון ספרא בשבת ואלו שעוד יבואו בקרוב לקראת מצעד הגאווה, מחדדים בעיקר את השאלה הציבורית פוליטית. מה שהופך את סוגיית החניון שהונחה לפתחנו למשמעותית הוא לא האם החניון יישאר פתוח או לא, אלא מי יכתיב את הפתרון ומהו המנגנון שיכתיב את סדרי החיים כאן בעיר.

      בינתיים, העתיד איננו מבשר טובות. קודם להחלטה לפתוח את חניון ספרא, התקיימו דיונים ופגישות ארוכות בין ראש העירייה ונציגיו לבין רבנים, ועדי שבת למיניהם וחברי המועצה החרדים. הנציגים החילוניים, הדתיים לאומיים וחרדים הצליחו למצוא פשרה סבירה שתאפשר לכל צד להמשיך ולחיות כשחצי תאוותו בידו: מחד נמצא פתרון למצוקת החנייה ולבעיה הבטיחותית ברחובות המוליכים לעיר העתיקה, ומנגד, לא רק זה שהחניון נשאר פתוח ללא חילול שבת כלל, אלא שמיקומו והבעלות הציבורית מבטיחים כי הפתיחה לא תעודד הפעלה של מסחר בשבת.

      אולם בסופו של יום מי שהכתיב את סדר היום היה הפלג הקיצוני של העדה החרדית, שתוך שימוש באלימות כפה את עמדתו הבלתי מתפשרת על הציבור כולו. כאן טמון פוטנציאל הנזק הגדול ביותר: מרכזיותה של ירושלים וחשיבותה בקרב הציבור הישראלי הולכת ונשחקת. הידרדרותה הכללית בעשרים השנים האחרונות, המגמות הדמוגרפיות הידועות ותקופות ביטחוניות קשות, הרחיקו ממנה חלקים נרחבים בציבור הישראלי, אם בהימנעות מלחיות בה ואם בהתרחקות נפשית, המוצאת ביטוי גם בעמדות פוליטיות בעד חלוקת העיר.

      נושא שראוי לבחינה סוציולוגית

      המרחק ההולך ונפער בין הציבור הישראלי לירושלים, איננו פועל יוצא של מספר העסקים הפתוחים בשבת. רבים מאוד מתושביה, מבקשים לשמר דווקא את אופיה המיוחד ואת אווירת השבת שבה. אלו שרצו "תל אביב", כלומר עיר משוחררת לחלוטין, כבר גרים שם מזמן. אלפי המבקרים בעיר בסופי השבוע לא נסעו לכאן כדי ליהנות משפע מסעדות אלא דווקא מהאווירה הרוחנית, מהאתרים והתוכן היהודי העשיר.

      המפתח להבנת אחד מהגורמים לפער הוא התחושה שהעיר "הופקעה" ושקשה היום יותר מבעבר לאזרח הישראלי הממוצע למצוא בה את מקומו. שנות שלטון המיעוט החרדי, המרחב הציבורי המופקע תדירות לטובת תלייה פרועה של מסרים פוליטיים ימניים וההחמרה המיותרת בנושאי צניעות מכיסוי הרקדניות בטקס הפתיחה של הגשר ועד לסגירה האלימה של החניון.

      העובדה כי חברת מיעוט שבבסיסה היא מתבדלת, שמרנית וסגורה מבקשת יותר ויותר להתרחב ולהשפיע גם על המרחב הציבורי היא מרתקת וראויה לבחינה סוציולוגית. חשובה ומדאיגה הרבה יותר היא הנכונות של הרוב למסור את ההגמוניה והשליטה במרחב הציבורי לידי קבוצות שוליים.

      מתברר כי הבחירה שבחרנו בנובמבר האחרון, איננה מספיקה ואיננה מוציאה אותנו ידי חובה. שלטון איננו מובטח, ירושלים חשובה מכדי למסור אותה לקבוצה קיצונית כזו או אחרת. השבועיים הקרובים, עד לסיומה של "תקופת ההידברות" היא תקופת מבחן לא רק לראש העיר, אלא בעיקר לציבור בוחריו.

      *יקיר שגב הוא חבר מועצת העיר ירושלים.