שום דבר במישור המדיני לא יקרה בעקבות נאומו של ראש הממשלה בנימין נתניהו אמש. נתניהו שיחק אותה כמו הבלם של פ.צ נתניה כשהרחיק כדור מהרחבה אל מחוץ לאצטדיון, ועכשיו יוכל לשתות מים ולנשום עד שיגיע כדור חדש. ימים לפני הנאום כבר היה ברור, שכל ההצגה הזו נועדה לרצות את אובמה, במין תאטרון אבסורד. אובמה רוצה הישג במזרח התיכון אז נמצא פטנט בדמות שתי מדינות, הכמיהה לשלום בלב יהודי הומיה, וכיתתו קסאמים לצינורות השקיה בטפטוף, עכשיו אובמה אולי קצת יתרצה. שירגע.
שום דבר מהנאום לא ישים, לא יהיה ישים, אין ולא היה לו סיכוי מלכתחילה. כיוון שמדובר ברטוריקה לא מחייבת מבחינת נתניהו, תחום שהוא מומחה בו, הרי שאת המלאכה ישלימו בעלי טורים מכובדים בכותרות: "מפנה אידאולוגי, פתח תקווה, יורשו של שרון, שינוי היסטורי". כותרות שמתאימות יותר למדור הספורט.
אין ולא הייתה לביבי אסטרטגיה, בטח לא אסטרטגיה לשלום. הדבר היחיד ששאף אליו היה להרוויח זמן ויתכן, תלוי באובמה, שהשאיפה תצליח למספר חודשים.
מהבית יצפצפו חוטובלי, רגב, איוב קרא ואולי עוד כמה צווחנים על בגידה בערכי הציונות, התנועה, המסורת, ארץ ישראל, מרכז הליכוד וכהנה וכהנה. נסבל. אהוד ברק וויצמן שירי וגם פואד יגידו שהנאום חשוב. על כל נאום שביבי היה נואם הם היו אומרים שהוא ממש חשוב. כצ'לה ואורבך יזעקו. ש"ס תיילל כרגיל וליברמן יחשוק שפתיים כרגיל. הכרגיל הזה מזיע, מחמיץ, מעייף אבל חי וקיים. בדרך פלא מוזרה.
געגועי לשמיר
לשליח מיטשל נמשיך להסביר שאנו רק מאפשרים ריבוי טבעי בהתנחלויות קיימות. מעת לעת, עם רעש ומחאות, ננסה בשעות בוקר לפנות את אחוזת שולמית ד' ואצבע לגויים ג', ומיד בערב המתנחלים יקימו בחזרה את שתי הנקודות בצירוף מיגרון י"ב למען "נבנה ארצנו ראשית גאולתנו במרץ ובגאון". אם אובמה יתעקש להמשיך בטיפול אינטנסיבי בפתרון שלום במזרח התיכון על בסיסי מפת הדרכים, אנאפוליס, הסכמי עבר, הסכמי שלום ויוזמת השלום הערבית, או כל כותרת שיחפוץ, נראה אז מה עושים ואם בכלל עושים. לא באמת חייבים לעשות כל פעם שאובמה יוזם.
בינתיים את המכשול הנוכחי עברנו. ברק ישחרר עוד כמה משאיות מזון לעזה, לירדנים נגיד שהמסלול לשלום נפתח ופועל במרץ, נוריד שלושה מחסומים וננסה לחדש את היחסים עם מאוריטניה. המנטרה הקבועה של האיום האירני כרגיל תישאר בכותרות ונמשיך להדגיש את חשיבות מצרים כגורם ממתן באיזורנו. אפשר גם לארגן את רון לאודר שוב כשליח על לאסד. רק שבאנקרה לא יפגעו. העיקר שמדברים בכאילו.
על אסטרטגיה, תוכניות, המשכיות, יחסי קרבה לאובמה הס מלדבר. "געגועי לשמיר" תהיה, או שהיא כבר, הסיסמה הבאה של מרכז הליכוד ויש לה סיכוי להפוך גם למחזה מצליח.
* הכותב הוא חבר סגל המרכז ללימודים אקדמיים.