חולצה חלוצה

הדיבור על יריבות בין הבובלילים לפרידמנים שהתפתח בתוכנית הריאליטי "האח הגדול" לא זו בלבד שאבד עליו הכלח - הוא מתעלם מכך שרבים מילידי הארץ הינם פרי מיזוג הגלויות שהחלוקה על-פי מוצא זרה להם.

הוא גם מנוגד לרוח האופנה שמניפת מקורות ההשראה שלה עשירה וססגונית, ומרכיביה התרבותיים חיים בדו-קיום הרמוני בין אם הם מהודו ומפריז או מלונדון ומכוש. ולא רק בתקופתנו, גם בימי תל אביב הקטנה האופנה חצתה גבולות והתעלתה מעל חלוקה לעדות.

בתחילת המאה העשרים כולם חבשו תרבושים מזרחיים - מדויד גרין (לימים בן-גוריון) ועד יחזקאל סוכבולסקי. וכולם לבשו חולצות רוסיות - מחנה צוברי ועד לפנחס, אחיה של אביבה בן-בסט. כשם שתרבושים, כאפיות ועבאיות הילכו קסם על העולים ממזרח-אירופה, כך הרובשקה, החולצה הרוסית, התחבבה על העולים מתימן ומיתר ארצות המזרח-התיכון שבין תושבי תל אביב הקטנה.

החולצה הארוכה זקורת הצווארון ובעלת הרכיסה הצדית הרקומה הגיעה ארצה עם העלייה הרוסית, והשתרשה כאן גם בקרב הצברים עד שהפכה לאחד מאייקוני החלוציות לצד פריטים כמו מכנסי החאקי, כובע הטמבל, והסנדלים התנ"כיים.

בצירוף מקרים מפתיע היא זכתה גם לגיבוי אופנתי בינלאומי. זה הגיע מכיוונה של קוקו שאנל, שבתחילת עשור ה-20 נכבשה בקסמיו של הדוכס הגדול דימטרי פבלוביץ', נכדו של אלכסנדר השני ובן-דודו של הצאר האחרון שראה בו בן.

כמי שהרקע המשפחתי ואורח החיים של מאהביה חלחל דרך קבע לעיצוביה - לא פסחה שאנל גם על העושר העיצובי הרוסי אליו נחשפה באמצעות מאהבה הדוכס.

הקסם הסלאבי של הדוכס, שהיה צעיר משאנל ב-11 שנה, ומורשתו מצאו את ביטוים בהשקת הרובשקה שהפכה ב-1922 ל"מדים" של הפאשוניסטות הפריזאיות. אמנם המוטיבים שקוקו שאנל שאבה מהרקמות הרוסיות הכפריות הפתיעו את עולם האופנה - והאופנאי המתחרה פול פוארה אף כינה אותם "עוני מהודר" - אולם עם ההצלחה של השמלות הרקומות לא ניתן היה להתווכח. שאנל נאלצה לפתוח בעטייה אטלייה רקמה מיוחד
בניהולה של אחותו של הוד מעלתו הדוכס.

בתל אביב, בה הפכה לסמל, שרדה החולצה הרוסית הרבה יותר מכמה עונות. בשנות ה-50 וה-60 עדיין נהגו בנות הקוקו והסראפאן לרקום ליפי הבלורית והתואר חולצות רוסיות ואפילו "אתא" מכרה אותן בחנויותיה. בתנועות הנוער, הרובשקה שימשה בעשורים אלה כבגד חגיגי שהבנים לבשו במסיבות ליל שישי, אולם בעשורים המוקדמים יותר גם בנות לבשו בתל אביב חולצות רוסיות רקומות, בדרך כלל לבנות או שחורות.

בשנות ה-40 יצאו חנה בושרי וחנה צוברי לבלות בבית
קפה בטיילת בחולצה רוסית שהופגשה עם חצאית כתפיות משובצת. פנחס, אחיה של אביבה בן בסט, יצא עם אחיותיו לסיבוב בגן לונדון בחולצה רוסית ומכנסיים מחוייטים.
ב-1946 ישראל רוטנר - האחיין של יהודית שלייפר - ציוות כובע
לבד מהודר לחולצה הרוסית החלוצית.

ב-1930 אפילו ילדים קטנים הולבשו ברובשקות. כך עולה מתמונת מרים איתין (אמה של אורה ספיר) בעלת הצמה הארוכה לתפארת שהילדים שלמרגלותיה מצויידים בחולצות רוסיות ובכובעים רחבי-תיתורה.

כבגד האהוד שנלבש הן ביומיום והן באירועים חגיגיים, הרובשקה נצפתה גם בנשפי הפורים המיתולוגיים של ברוך אגדתי.