ונפצח באנלוגיה: כשקניתי לאחיין בן השלוש שלי סט גדול של צבעי פנדה, התלהב הזאטוט עד מאוד. מיד הביא את חוברת הצביעה שלו והחל ממלא אריה שואג בשלל צבעים, מבלי לצאת מהקווים כמעט. נראה שלינוקא לא ממש היה אכפת אם זה ציור של אריה, בתולת ים או פורטרט של אישטוון פישונט. הוא היה להוט להשתמש בכל הצבעים עד האחרון שבהם. כך שבסופו של דבר יצא אריה סוריאליסטי-אימפרסיוניסטי, או במילים אחרות מקושקש. אחרי שאמרתי לו "כל הכבוד חמודי, צבעת מקסים", חשבתי לעצמי שהתופעה של שימוש בכל הצבעים רק בשביל למצות את כל הארסנל, בשביל לא לפספס שום דבר, קיימת גם במחוזות מוזיקת הדאון-ביט.
מה שאני מתכוון זה שמספיק שדי.ג'יי כזה או אחר קנה לעצמו מיקסר, אפקט או תוכנה חדשה, ומיד הוא ידאג למצות אותם ואת כל אפשרויות הסאונד שיכולות לצאת מהקומבינציה של כולם. בנוסף לכל הצרות, הם גם החלו לטייל בעולם ולהכניס לבליל הצלילים גם סיטאר, כינורות ערביים ועוד "צבעים" שהם קיבלו במתנה. זה נחמד בתור אימון, כדרך להכשרה, כביסוס יכולת, אבל לא כמוצר מוגמר. אני לא אזכיר שמות של כאלה שעושים את זה... טלבין סין ... אופס, נפלט לי. איפה הכפתור של ה-Delete פה???
לא כך במקרה של Prophesy של הדי.ג'יי האוסטרלי ניתין סאוניי. לאחר כמה וכמה הקשבות לדיסק הזה ההרגשה היא של צייר מיומן עם פלטה ענקית שממצה את מנעד הסגנונות הגדול שיש לו בשביל לצייר תמונה רחבה ומגוונת. והכי חשוב הוא יודע מה הוא רוצה לצייר. יש תחושה ששפע ההשפעות שמתלכדות ומתחלפות בקצב מהיר מהוות חלק ממארג ברור שהאמן מכוון אליו, ואם ניקח כמה צעדים אחורה, נוכל לראות איך הכל משתלב יפה.
* גולשים שמעוניינים לנסות את מזלם ולשלוח לנו קטעי ביקורת נוספים, מוזמנים לפנות לכתובת: entertainment@teletel.co.il
די.ג'יי אניניישן
3.12.2001 / 13:26