(צילום: רויטרס. עריכת וידאו: ענת ברק)
"אם נקבל ערובה בינלאומית לפירוז ולסידורי ביטחון, ואם הפלסטינים יכירו בנו כמדינה יהודית, נסכים להקמת מדינה פלסטינית מפורזת לצד מדינה יהודית". כך אמר הערב (ראשון) ראש הממשלה בנימין נתניהו בנאומו באוניברסיטת בר אילן.
לדבריו, "כדי להשיג שלום צריך להבטיח שהפלסטינים לא יוכלו להכניס לשטחם רקטות וטילים, או לכרות בריתות עם אירן והחזבאללה. לא ניתן לצפות מאיתנו להסכים מראש להסכם מדינה פלסטינים בלי שיובטח הפירוז שלה. אנו מבקשים מהקהילה העולמית: 'בהסדר הקבע לשלום יהיה השטח הפלסטיני מפורז, עם סידורי ביטחון אפקטיביים שימנעו כניסת נשק. בלי זה, במוקדם ובמאוחר, נקבל כאן עוד חמאסטן ולכך לא נוכל להסכים".
"תנאי הכרחי: הכרה פלסטינית פומבית מחייבת וכנה בישראל כמדינת הלאום היהודי. כדי שהכרה זו תהיה בעלת משמעות מעשית דרושה הסכמה ברורה לכך שבעיית הפליטים תמצא פתרונה מחוץ לגבולות ישראל, שכן התביעה לישבם בישראל סותרת את המשך קיומה של ישראל כמדינת העם היהודי".
בהתייחסו לבנייה בהתנחלויות אמר נתניהו כי עד שתוקם המדינה הפלסטינית המפורזת "אין בכוונתנו לבנות ישובים חדשים, אך עלינו לאפשר לתושבנו המתיישבים לגדל את ילדיהם, הם אינם אויבי העם ואינם אויבי השלום. הם אחינו ואחיותינו".
"אני שותף לחזונו של נשיא ארה"ב להביא עידן חדש לאזורנו", אמר נתניהו בפתח הנאום "אני קורא להנהגה הפלסטינית - בואו נתחיל במשא ומתן מיד, ללא תנאים מוקדמים", המשיך נתניהו.
"ישראל מחויבת להסכמים הבינלאומיים וקוראת לכם לעשות אותו הדבר. אנו רוצים לחיות לצדכם בשכנות טובה, שילדיכם לא יראו עוד מלחמה, שאחים ואחיות, בעלים ורעיות, יראו עתיד טוב יותר, שנשקיע מרצינו באתים ובמזמרות ולא בחרבות. אני יודע את מוראי המלחמה, איבדתי אח. אני ראיתי את כאבן של משפחות שכולות מקרוב, והרבה פעמים. אני לא רוצה מלחמה. אם נשלב ידיים ונעבוד יחד לשלום אין גבול לשגשוג ולפיתוח שנוכל להביא לשני העמים. ביכולתנו להעניק לדור הצעיר שלנו אפשרות לחיות במקום טוב יותר".
"אני פונה למנהיגי המדינות", אמר נתניהו, "בואו ניפגש, בואו נדבר שלום, בואו נעשה שלום. אני מוכן להיפגש בכל מקום, בדמשק, בריאד, בביירות וגם בירושלים. אני קורא למנהיגי מדינות ערב לשתף פעולה עם הפלסטינים ואיתנו כדי לקדם שלום כלכלי הוא אינו תחליף למדיני, אבל הוא חשוב להגשמתו".
"החזון - שני עמים זה לצד זה"
"אני רוצה לדבר על האתגר של השלום במילים הפשוטות ביותר: אנחנו חייבים להיות מחוברים לקרקע המציאות - לאמת, והאמת הפשוטה היא ששורש הסכסוך היה הסירוב להכיר בזכותו של העם היהודי. מי שחושב שהאיבה כלפי ישראל היא תוצאה של נוכחותניו ביהודה ושומרון מחליף בין סיבה לתוצאה. לשמחתנו יצאו מצרים וירדן מהמעגל הזה. זה הביא לשלום. לצערנו אין מצב דומה עם הפלסטינים".
"ככל שאנו מתקרבים להסכם הפלסטינים מעלים תביעות שמרחיקות אותו. רבים אומרים לנו שנסיגה היא ההסכם עם הפלסטינים, אבל התוצאה היא שכל נסיגה הביאה להתגברות הטרור. פינינו את עזה עד הסנטימטר האחרון וקיבלנו בתמורה גשם של טילים על ערינו. עד היום הטענה הזו כי נסיגה תביא שלום לא עמדה במבחן המציאות".
"המצער ביותר: גם המתונים בפלסטינים אינם מוכנים לומר את הדברים הפשוטים ביותר ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי וכך היא תישאר. כדי להשיג שלום צריך אומץ ויושר מצד מנהיגי שני הצדדים, ואני מדבר היום באומץ ויושר. אך זה נדרש גם מההנהגה הפלסטינית, קומו ואמרו: 'די לנו בסכסוך הזה, אנו מכירים בזכות העם היהודי ואנו נחיה לצדכם בשלום'. אני מייחל לרגע הזה, כי ברגע בו יגידו לעמנו ועמם מילים פשוטות אלה, רק אז תיפתח הדרך לפתרון כל הבעיות, קשות ככל שיהיו".
"הטרגדיות שנבעו מחוסר האונים של העם היהודי מבהירות מדוע זקוק העם היהודי לכוח מגן משלנו וזכותנו להקים מדינתנו דווקא כאן בארץ ישראל. אך צריך גם כאן לומר את כל האמת: והאמת היא שבחבלי המולדת שלנו, בלב המולדת היהודית, חי ציבור גדול של פלסטינים. אנו לא רוצים למשול בהם, לנהל את חייהם ולכפות עליהם את תרבותנו ודגלנו. בחזון שלי חיים שני עמים זה לצד זה, לכל אחד הדגל שלו, ההמנון שלו והשלטון שלו, ואיש אינו מאיים זה על זה".
נתניהו שב וציין את התנאים לפתרון הסכסוך, תוך שהוא מדגיש את חשיבות הפירוז: "התנאי בראשון הוא הכרה פלסטינית בנו. השני פירוז. בכל הסדרי שלום חייב להיות השטח הפלסטיני המפורז, בלי שני תנאים אלה קיים החשש שתקום לצידנו מדינה אויבת שתאיים על ישראל, כפי שקרה בעזה. אנחנו לא רוצים טילים וגראדים על פתח תקווה וכפר סבא, אנחנו רוצים שלום!".
מספר שעות לפני תחילת הנאום כבר הפגינו בשערי האוניברסיטה עשרות פעילים מימין ומשמאל. מפגיני הימין נשאו שלטים שעל אחד מהם תמונתו של נשיא ארה"ב ברק אובמה חבוש כאפייה כשלצדה נכתב "ברק חוסיין אובמה אנטישמי שונא יהודים". רוב מפגיני השמאל היו פעילים בינלאומיים. חלקם לבשו חולצות שעליהן מודפס "עזה חביבתי". בשלטים שהם נשאו תוארה עזה ככלא ותושביה כאסירים.