עובד כמו כלב - החבר החדש

מיד לאחר שהשמש שקעה הגיע עמי, עם הרצועה החדשה שלי, חייך אלי ולקח אותי לבית הגדול. לבי פעם בעצמה ומאד התרגשתי כשעמי אמר לי שאני עובר לגור בחדרו של אריה. הגענו אל דלת חדרו של אריה. עמי הורה לי לשבת והקיש בדלת.

"היכנסו!" נשמע קולו של אריה מבעד לדלת. עמי נכנס ראשון ואני אחריו. בחדרו של אריה שררה חמימות נעימה. הוא ישב על כורסא בפינת החדר, ולא קם לקראתנו. עמי הוריד את הרצועה מצווארי והתיישב על אחד הכיסאות. התחלתי לרחרח את הדברים בחדר ולאחר זמן מה אריה קרא לי והושיט את ידו קדימה, כאילו מזמין אותי אליו. התקרבתי בהיסוס מה והנחתי את ראשי על ברכיו. "ברוך בואך לחדרי, ילד," הוא אמר בקול צרוד, "ברוך בואך אל חיי". עמי קם ממקומו ואמר בשקט, בשקט: "אשאיר אתכם לבד, להכיר זה את זה. אבוא בשעה שבע לקחת אתכם לארוחת ערב".

הדלת נסגרה מאחורי גבו של עמי. אני לא העזתי לזוז. הרגשתי שמשהו קורה, אבל לא ידעתי מה בדיוק. לפתע, אריה קם מהכורסה והתיישב על השטיח על ידי. ידו האחת אחזה בקולר שלי והשנייה ליטפה את ראשי. היה לי נעים אז נשכבתי על הרצפה. אריה נשכב על השטיח לצידי וחיבק אותי. כך נרדמנו שנינו.

"הוא לא יפה כמו ורד, אבל נראה שנהיה חברים טובים." חלפה מחשבה במוחי ונרדמתי. הדפיקות בדלת העירו אותנו, אין לי מושג אחרי כמה זמן. "הגיע הזמן לארוחת ערב." נשמע קולו של עמי מבעד לדלת. "אנחנו כבר באים!" ענה אריה וקם מהשטיח עליו ישנו. גם אני קמתי והתקדמתי בזהירות, לצידו של אריה, לכיוון הדלת. כשנכנסנו לחדר האוכל, דינה שבלעדיה שום דבר לא זז פה קיבלה את פנינו בשמחה, כרגיל.

"אלווין, נרטבת היום בגשם?" שאלה דינה תוך כדי שמלטפת את גבי. "אני רואה שכבר נגבו אותך, בואו שבו ותכירו את נועה המתנדבת החדשה". נועה בחורה צעירה ויפה אמרה שלום לכולם וזרקה לעברי: "איזה חמוד אתה!" (אני אוהב את נועה!) היא שאלה את אריה ואת ורד מה הם רוצים לאכול, כשרינגו ואני מחליפים חוויות, מתחת לשולחן. לאחר שהיא שמעה מה ורד ואריה רוצים לאכול היא נכנסה למטבח וחזרה עם שתי צלחות עמוסות כל טוב אותן היא הניחה לפני הסועדים. "בתאבון" היא אמרה.

"מה יש לי בצלחת ?" שאלה ורד, "מה שביקשת" ענתה נועה. "ברור", התערב אריה "אבל היכן נמצא כל דבר?" נועה השתעלה במבוכה. "בואי תעמדי רגע לידי" אמר אריה לנועה, "בואי ואלמד אותך כיצד מגישים אוכל לאדם שלא יכול לראות מה נמצא בצלחת" . נועה התקרבה אל אריה ונעמדה מאחוריו. "את איתי?" שאל אריה, "כן בהחלט" ענתה נועה.


"ובכן, את יודעת איך נראה שעון, לא שעון דיגיטאלי, אלא שעון עם מחוגים. אנחנו נחלק את הצלחת חלוקה דמיונית לשעות כמו בשעון ועכשיו תגידי לי בבקשה מה יש בצלחת שלי בשעה 12?" "חצילים" ענתה נועה "ובשעה 3?" "ביצה קשה מחולקת לרבעים, ובשעה 6 - גבינה לבנה ומשעה 7 עד 11 יש סלט ירקות" הוסיפה נועה בגאווה.

"ובכן ילדה, את תלמידה מצוינת" שיבח אותה אריה, "עכשיו הואילי להסביר בצורה דומה גם לורד". "איש מוזר האריה הזה.... אוכל לפי שעות , וקורא לכולם 'ילד'.", אמרתי לרינגו אשר נעץ בי מבט ארוך של הסכמה. אחרי ארוחת הערב, הלכנו עם ורד, רינגו ועמי למועדון ושם בילינו את הערב. רינגו ואני נמנמנו על השטיח, בזמן שעמי סיפר לורד ואריה על תוכנית הלימודים שלנו. לא ידעתי שגם אנשים מצטרפים לקורס כלבי נחייה, אבל מאד שמחתי. זה יהיה מעניין לראות מה הם יודעים לעשות והאם הם לומדים מהר.

באותו לילה ישנתי לראשונה, עם אריה בחדר, הוא במיטה שלו ואני על השטיחון הנעים שלי. זה היה היום הראשון של חברות ארוכה, חברות ללא תנאים חברות שנרקמת כנראה רק בין אדם וכלב הנחייה שלו.