"הדמוקרטיה היא אולי המשטר הגרוע ביותר, אך אין משטר טוב ממנה", אמר בזמנו המדינאי הבריטי ווינסטון צ'רצ'יל. מאז הבחירות לנשיאות בארצות הברית, נוכחנו שוב לראות עד כמה הוא צדק. אין דבר מדהים יותר מאשר לראות חברה המיישמת את זכותה הבסיסית לבחור את המשטר שהיא חושבת כי ייטיב לה יותר מכל. יישום הדמוקרטיה בפועל הוא תהליך מרתק המזכיר לנו במערב שנולדנו לחופש ולמרות שאנו לוקחים אותו כמובן מאליו, עד כמה ברי מזל אנו שהחירות לחשוב ולהחליט לא נשללת מעימנו. למרבה הצער, משטר הדמוקרטיה קיבל פרשנויות שונות ומשונות במהלך ההיסטוריה עד שבמדינות מסוימות הוא הפך לאצטלה לשלטון דיקטטורי, בין אם דתי, צבאי או פוליטי. אירן היא אחת הדוגמאות המובהקות לכך והיום נוכחנו בדיוק עד כמה אזרחי הרפובליקה האיסלמית אינם באמת מבינים מהי דמוקרטיה.
בדמוקרטיה, הזכות להתמודד בבחירות היא זכות בסיסית כמעט כמו הזכות להצביע, אך יש בה בדרך כלל חריגים. דוגמה לחשיבות הזכות להציג מועמדות ניתן ללמוד מאירן, שם מתקיימות מערכות בחירות שהן הוגנות למדי כשלעצמן, אך המשמעות האמיתית של התהליך הדמוקרטי ניטלת מהן, משום שהזכות להתמודד ניתנת רק למעטים העוברים את אישורה של ההנהגה הרוחנית. למעשה, תושבי אירן אינם יודעים כיצד לחיות תחת משטר דמוקרטי. לאחר שנים ארוכות של שלטון מלוכני, שלטון השאה, נערכה המהפכה האיסלמית במסגרתה הונהג שלטון דתי במדינה וכמו ברוסיה, לא עבר העם האירני תהליך אמיתי של מעבר לדמוקרטיה מתפקדת.
המנהיג העליון הוא הקובע
באירן, הנשיא הנבחר כפוף באופן מוחלט למנהיג הדתי העליון. בדומה, הפרלמנט הנבחר כפוף למועצה של 12 אנשי דת ושופטים איסלמים, שלהם הכוח לדחות כל חקיקה שאינה איסלמית ולהטיל וטו על מועמדים לפרלמנט ולנשיאות הנחשבים בעיניהם כלא ראויים לתפקיד. התוצאה היא דמוקרטיה איסלמית שמתנגדיה מכנים אותה אחיזת עיניים. חופש הפעולה של הנשיא מוגבל על ידי שלל גופים הנשלטים על ידי אנשי דת קיצוניים. גופים אלו, בהם גם המועצה, תמכו בנשיא מחמוד אחמדינג'ד מאז נבחר ב-2005 ותוצאות בחירות היום מוכיחות כי כוח הדת במדינה שריר וקיים ואין לו, נכון לעכשיו לפחות, יריב ראוי.
ועדיין, העם האירני היה יכול לומר את דברו בקלפיות. התמודדותו של המועמד הרפורמיסטי מיר חוסיין מוסאווי עוררה באירנים רבים תקווה מחודשת לשינוי ולעתיד טוב יותר. הקמפיין המודרני של מוסאווי הרשים רבים, בעיקר צעירים. הקמפיין התנהל באמצעות דואר אלקטרוני, מסרונים ופייסבוק ואפילו סיסמת הקמפיין שלו היתה "תקווה". מוסאווי, הזכור לרבים הודות לכהונתו היעילה והלא מושחתת כראש הממשלה במהלך שנות ה-80, התחייב להרחיב את החופש האישי, לפעול למען הנשים ולהציג "פנים חיוביות יותר לעולם".
אם אנו חושבים לרגע על הסוגיה הגרעינית ועל רצון המערב לדיאלוג עם אירן, מדיניות החוץ אמנם לא עמדה להשתנות באופן קיצוני אם היה נבחר מוסאווי לנשיאות, אך בעבור העם, היה ניצחונו מהווה קו פרשת מים היסטורי.
בטהרן, בקרב השכבה המשכילה יותר, הפך אחמדינג'ד במהלך כהונתו הראשונה לדמות שנואה בגין ניהול הכלכלה הכושל ובזבוז מיליארדי דולרים מההכנסות מייצוא הנפט. שיעור האבטלה באירן, העומד על 17%, והאינפלציה המרקיעה שחקים ( 24%) הבהירו לרבים כי אולי כדאי להם להתחיל לדאוג למצב החברתי והפנימי ולהפסיק ללכת שולל אחר סיסמאות אחמדינג'ד בנוגע לחוזק הרפובליקה אל מול המערב. סיבה נוספת לירידת קרנו של אחמדינג'ד היא דיכוי העם, השימוש הנרחב בעונש המוות ואפליית נשים. היתה זו הזדמנות פז בעבור האירנים לשנות מבפנים ובצורה חוקית לגמרי את מצבם שלהם ולעשות צעד גדול לקראת תיקון חברתי.
אחרי הכול, אם נביט לרגע במנהיגת העולם החופשי, הלוא היא ארה"ב, בחירתו של הנשיא אובמה היתה היסטורית בעיקר מבחינת העם עצמו ועברו החברתי. יחסי חוץ, שלום במזרח התיכון, כל אלו אינם מעניינים את האזרח האפרו-אמריקאי שסבל, ועדיין סובל מדי יום מאפליה חברתית שאין לה כל צידוק בחברה מערבית מודרנית. עלייתו של אובמה לשלטון העניקה בדיוק לאותו מיעוט אתני, שרגשות הקיפוח מבעבעים בו כבר שתי מאות, להרגיש כעד כמה חשוב לשמר את הדמוקרטיה, מאחר שהיא הדרך היחידה להביא לשינוי אמיתי על ידי העם ובשביל העם.
אין שלום באופק
אין ספק שהדמוקרטיה קיבלה היום ציון "נכשל" ורוח השינוי שריחפה לרגע מעל אירן שינתה כיוון ברגע האחרון. הפסד של אחמדינג'ד היה יכול לפתוח חלון הזדמנויות היסטורי בפני העם האירני, דרך חדשה הן מבחינת מדיניות פנים, כלכלית וחברתית והן מבחינת מדיניות חוץ. אחרי הכול, אירן והמערב חולקים מספר יעדים חשובים, בהם מניעת עליית הטליבן לשלטון באפגניסטן, חשיבות ממשלה דמוקרטית בעירק והמלחמה נגד הסמים. אם היה מנצח מוסאווי היום או אם היה נערך סבב שני, היתה לכך חשיבות גדולה בעבור העם, המדינות השכנות לאירן, אזור המזרח התיכון בכללותו, והשפעה עמוקה על היחסים עם המערב ועם ממשל אובמה. הפרס הגדול היה סיום העוינות בת 30 השנה בין טהרן לוושינגטון והשבתה של אירן לחיק הקהילה הבינלאומית.
מסיבה זו, גורמים שונים ברחבי העולם בוודאי חשים היום אכזבה גדולה לנוכח תוצאות הבחירות באירן. האמת, מי מאיתנו לא היה רוצה לראות את המנהיג המתלהם והצווחני, יחד עם אמירותיו הנדושות והמעייפות לגבי המערב, ישראל והמשטר הציוני השטני, נעלם מהזירה הפוליטית העולמית?
יוזף סטאלין, מנהיגה הדיקטטורי של ברית המועצות, שתחת כהונתו האכזרית מצאו את מותם מיליוני בני אדם, אמר: "מספיקה הידיעה שהיו בחירות. הבוחרים לא מחליטים דבר, סופרי הקולות כן". למרבה הצער, פתגם זה משקף את שהתרחש באירן.