אחמדינג'ד שוב משתמש בהיטלר, הפעם לבחירות

הקמפיין הסוער של ארבעת המועמדים לנשיאות באירן הסתיים היום (חמישי) לאחר שלושה שבועות של עצרות, עימותים טלוויזיוניים היסטוריים וחילופי מהלומות מילוליות. המירוץ הצמוד הוא בין הנשיא המכהן מחמוד אחמדינג'ד ובין המועמד הרפורמיסט מיר חוסיין מוסאווי. הקלפיות יפתחו ביום שישי בשעה 8:00 בבוקר לפי שעון טהרן ויסגרו בחצות.

על פי התחזיות, ייערך סיבוב שני בין אחמדינג'ד למוסאווי, אך על פני השטח לפחות לא נראה כי אחמדינג'ד מודאג מהפגיעה בכוחו על רקע התרחבות התמיכה ביריבו. אתמול, ערב הבחירות, שיש הסבורים כי הן המשמעותיות ביותר מזה עשור, פתח הנשיא במתקפה מילולית בסגנון לו התרגלנו בעבר ויצא נגד המשטר הציוני והשלטון האימפריאליסטי של המערב. הוא האשים את שלושת המועמדים בשימוש "בשיטות של היטלר ופרסום שקרים חסרי בסיס".

באזורים הכפריים ובערים הקטנות אחמדינג'ד פופולרי עדיין. הביקורת שלו נגד ארה"ב וישראל תואמת את ההשקפות של התושבים באזורים אלו ונגישותו לעם מתקבלת בברכה בקרב העניים והשמרנים. עם זאת, בטהרן הפך אחמדינג'ד לדמות שנואה בגין ניהול הכלכלה הכושל ובזבוז מיליארדי דולרים מההכנסות מייצוא הנפט. שיעור האבטלה באירן עומד על 17%, האינפלציה – על 24% .

סיבה נוספת לירידת קרנו של אחמדינג'ד היא דיכוי העם, השימוש הנרחב בעונש המוות ואפליית נשים, כמו גם הנזק הגדול לתדמית אירן בעולם בשל סגנונו שלוח הרסן של הנשיא והכחשת השואה. רבים מתנגדים לתמיכתו בחיזבאללה ובפלסטינים. "אנו זקוקים לכסף כאן. שאבו מאזן יסייע לעמו", זו התחושה הרווחת בטהרן.

לעומת אחמדינג'ד, הקמפיין המודרני של מוסאווי הרשים רבים, בעיקר צעירים. הקמפיין התנהל באמצעות דואר אלקטרוני, מסרונים ופייסבוק. סיסמת הקמפיין שלו היא "תקווה". מוסאווי זכור לרבים הודות לכהונתו היעילה והלא מושחתת כראש הממשלה במהלך שנות ה-80. הוא התחייב להרחיב את החופש האישי ולהציג "פנים חיוביות יותר לעולם". משמעות הדבר, אם אנו חושבים על הסוגיה הגרעינית ועל רצון המערב שאירן תפסיק את תוכנית העשרת האורניום, אינה ברורה עדיין. אך מוסאווי אינו קיצוני ולכן יש שמץ של תקווה.

ההתרגשות באירן לקראת הבחירות מחר גדולה יותר לעומת ניצחון נבחרת אירן את הנבחרת האמריקאית באליפות העולם בכדורגל ב-1998 ולעומת עלייתו לשלטון של הרפורמיסט מוחמד חתאמי (התומך במוסאווי) ב-1997. רוב התושבים שומרים על אופטימיות זהירה ולתחילתו של שינוי, גם אם לא למהפכה גורפת. לפי הערכות, כ-50% מציבור הבוחרים תומך כיום במוסאווי. אם נתון זה מדויק, אזי השינוי כבר בדרכו לאירן.