בשבת שעברה בחמסין של חג השבועות הלכתי לצלם נמיות בפארק של אשקלון, כי שמעתי שיש שם משפחה שלמה מסתובבת. היה חם נורא, אבל בשביל להוציא כמה תמונות יפות המאמץ תמיד כדאי. אחרי כשעתיים של כיתות רגליים בין דיונה לדיונה דרומית לפארק אשקלון, ואחרי שלא ראיתי אפילו שערה אחת של נמיה, החלטתי לחזור הביתה. כנראה שזו חלק מהחוויה שאנו עוברים תוך כדי צילום, ממש כמו הדייג שיושב אל מול הים שעות. לפעמים יש לו דלי מלא בדגים ואז הוא הולך הביתה גאה כטווס ולפעמים מביא הביתה דלי ריק , אבל נראה לי שכל ההנאה היא בעצם החוויה של לצאת ולחפש.
הגעתי הביתה ובגינה עומדת לה על פרח החמנית הצהוב ציפור חוחית זכר יפה ומדהים בצבעי צהוב ואדום בוהקים. חשבתי שאולי אני מדמיין, אבל לא התעצלתי, הוצאתי את המצלמה והתחלתי לצלם. התקרבתי והוא לא ברח, המשכתי לצלם ולהתקרב צעד אחר צעד עד שכאבה לי היד. מדהים איך לפעמים האובייקטים הכי יפים נמצאים דווקא מתחת לאף שלנו ואנחנו לא שמים לב לכך.
החוחית היא אחת הציפורים היותר יפות שיש בארצנו הקטנטונת. היא ממשפחת הפרושים, ואזורי המחיה שלה הם חורשות ומטעים. היא נחשבת כציפור יציבה בישראל. המאפיינים הוויזואליים שלה הם פניה האדומים וכנפיה המפוספסות בצבעי צהוב ושחור עזים, המקור שלה הינו בצורת שפיץ על מנת שתוכל לשלוף את הגרגירים שיש במזון העיקרי שלה שהוא החוח, ומכאן נובע שמה חוחית. החוחית היא ציפור בר מוגנת, ואסורה בצייד על פי חוק. מכוון שבנוסף ליופייה של החוחית שירתה נעימה לאוזן, וישנם כאלה הלוכדים חוחיות וסוחרים בהם ובכך מסכנים את קיומם בארץ.
