תוצאות הבחירות בלבנון הפתיעו את רוב הסוקרים בלבנון וכן רבים בישראל ובמערב. הסיבה לכך היא, שהתוצאות עומדות בניגוד למגמות הפוליטיות של העשורים האחרונים בלבנון ובמזרח התיכון. ב-25 השנים האחרונות עולה בלבנון כוחה הפוליטי של העדה השיעית, הן בשל התחזקותה הצבאית והן בשל דפוסים דמוגרפים שהפכו אותה לגדולה בעדות לבנון, כשכיום היא מונה לפחות 35% מהאוכלוסייה.
כתוצאה מכך, זהותה של לבנון הפכה הרבה פחות מערבית באופייה והרבה יותר איסלמית. גם תהליכים כלליים המתרחשים במזרח התיכון אינם פוסחים על לבנון. האחד הוא תהליך איסלמיזציה, הבא לביטוי בהתחזקות תנועות פוליטיות איסלמיות בכל רחבי האזור. השני הוא שחיקת ההגמוניה האמריקנית ועליית ההשפעה האירנית, כפי שהדבר בא לביטוי בזירות בהן יש עימות חזיתי בין שני המחנות, בעירק, ברשות הפלסטינית ועד לבחירות שלשום גם בלבנון. נצחון מחנה "14 במרץ" עומד בניגוד למגמות הללו.
הבחירות הוכרעו, כצפוי, באזורי הבחירה הנוצריים. הפסדו של הגנרל המרוני מישל עאון והעובדה ששיעורי התמיכה בו בקרב הנוצרים ירדו מכ- 65% בבחירות 2005 לפחות מ- 40% השבוע, חשף לא רק את המאבק הפוליטי רווי האגו בינו לבין שני יריביו הנוצרים-המרונים, הנשיא מישל סלימאן, והסמכות הדתית הפטריארך נצראללה בטרוס ספיר. ההפסד חשף גם מאבק בין שתי תפיסות לגבי דרכם של הנוצרים בלבנון ויכולתם לשרוד כעדה, ששיעורה באוכלוסייה הולך וקטן, מכ- 80% לפני כמאה שנה, ל- 55% לפני כחמישים שנה, עד לכ- 22% כיום. עאון גורס שלבנון עתידה להפוך למדינה תחת הגמוניה שיעית, לכן על הנוצרים לקשור את גורלם עימם ובכך להבטיח את עתידם.
תפיסתו של הפטריארך ספיר מהווה המשך לגישה רבת השנים של המרונים בלבנון, והיא להשליך את יהבם על תמיכת מדינות המערב. השבוע ניצחה גישתו של ספיר, אולם ספק אם זו הגישה הנכונה לטווח הארוך. מבחינת הלבנונים, התוצאות מאפשרות את המשך תהליך ההתפייסות הפנימי ואת קיומה של ממשלת אחדות, הדומה לזו המכהנת מאז הסכם דוחא לפני כשנה. גם האווירה החדשה הנושבת במזרח התיכון, בעקבות נסיונות הפיוס של הממשל האמריקני כלפי העולם הערבי והמסלמי, ההפשרה החלקית הצפוייה בין ארה"ב ואירן וציפיות סוריה לחידוש המו"מ עם ישראל, תקל על כינונה של ממשלת אחדות בלבנון.
הנשק של חיזבאללה במוקד סדר היום
אולם, בעיות היסוד בלבנון העכשווית נותרו בעינן. נושא הנשק של חיזבאללה ימשיך לעמוד במוקד סדר היום במסגרת הדיאלוג הלאומי ויצטרך למצוא את פתרונו בהסכמה, שהרי בלבנון כל פתרון שאינו מוסכם לא יוכל להתממש. המשמעות המעשית היא שהנשק לא יפורק, אלא ישתלב במסגרת תפיסת הביטחון הלאומי הלבנוני באופן לגיטימי. הטענה שמעלים השיעים בדבר אפליה וקיפוח בחלוקת הכוח הפוליטי מוצדקת עובדתית וגם היא תצטרך לבוא על פתרונה, כנראה בשינוי הדרגתי של ייצוג העדות בבחירות עתידיות.
בית הדין הבינלאומי לרצח ראש הממשלה לשעבר רפיק אל-חרירי, וההאשמות על מעורבות חיזבאללה ברצח, וכן עמדתה של לבנון ביחס לתהליך שלום ערבי-ישראלי כולל, במידה ותהליך כזה יתחדש, יהוו גם הם מוקד לוויכוחים בין שני המחנות המרכזיים בפרלמנט הנבחר ובממשלה החדשה. האם תוצאות הבחירות יובילו לשינוי תהליכים ומגמות ארוכי טווח בתוך לבנון ובמזרח התיכון? מוקדם מידי מכדי לדעת, אם כי ציפיות בכיוון זה יהיו כנראה מוגזמות.