קין בלי הבל

נדב קין, צלם צבאי בן 19, עבר לתל אביב מראש העין לפני כשנה יחד עם הוריו. לדבריו, המעבר היה קורה במוקדם או מאוחר אחרת היה מת משעמום. חוץ מזה שלהיות שונה במקום קטן זה לא דבר קל. אחרי לא מעט מקרים שזרקו לו ולחבריו הערות מציקות או קללות, זרקו ביצים, אבנים, תפוזים או כל דבר שהיה אפשר למצוא באזור, הוא שמח לחיות במקום שבו כל אחד "יכול ללכת ברחוב ולהרגיש טוב עם עצמו".

"הגיוס שלי התקרב וזה היה ברור שלא משנה באיזה בסיס יציבו אותי - ההגעה אליו מתל אביב תהיה הרבה יותר קלה מלהגיע מראש העין. אחי הגדול כבר עבר לתל אביב לפנינו, כך שהמעבר היה בעצם גם כדי להתקרב אליו וההורים שלי גם עובדים בתל אביב. הדבר היחיד ש"תקע" אותנו כביכול היה אחי הקטן שבדיוק סיים חטיבה, אבל לא היה אכפת לו והוא אמר: 'סבבה, נעבור לתל אביב'. כולם היו בעד ועברנו יחד".

"בתל אביב יש כל הזמן מה לעשות לעומת ראש העין, שהכל נסגר ממש מוקדם ובסוף השבוע אין מה לחפש בכלל מחוץ לבית. בלילות כשהיינו יוצאים היינו יושבים בגינות ושותים, היינו מתים שם. כשאתה גר בראש העין לצאת לת"א זה עניין מאד יקר, כי מדובר בלקחת מונית ספיישל. אין מוניות שירות או אוטובוסים בראש העין בסופ"ש ובאמצע השבוע הכל נגמר בשעה מוקדמת.
חוץ מזה בראש העין יש אווירה מאד מקובעת. אם אתה קצת שונה או מתלבש שונה, אתה מתבלט בטירוף וזוכה ליחס מגעיל מאנשים. בתל אביב, לא יודע אם זה טוב או רע, לאף אחד לא אכפת. אם תלכי עירומה ברחוב אף אחד לא יצעק עליך שאת זונה ויזרוק עליך אבנים או משהו".

"כן, בטח. אין ספק. אולי היה לוקח לי יותר זמן כי בכל זאת קשה לשלם שכר דירה כשאתה בצבא. אבל בטח שהייתי עובר, זה נהיה ממש בלתי נסבל להיות שם. אני בקשר עם אנשים שגרים בראש העין והם עומדים למות משעמום, הם יוצאים לתל אביב אפילו סתם כדי להרגיש טוב ולהגיד: "אה, תל אביב, איזה כיף להיות פה ולא בחור הנורא ההוא".

"אני חושב שכן. יש הבדל מטורף. לדוגמא, יש לי בראש העין חבר ממש טוב שהוא הומו מוצהר ומוחצן מאד. היינו מסתובבים הרבה יחד ועם עוד אנשים שהם גם בקהילה וגם לא בקהילה, וכשהיינו הולכים ברחוב היו לא מעט מקרים שהיו זורקים לנו הערות בלי סוף, קללות מטורפות או סתם הערות מציקות. במקרים אחרים היו זורקים ביצים, אבנים, תפוזים או כל דבר שהיה אפשר למצוא באזור. זה היה קשור גם לעובדה שהתלבשנו שונה. בתל אביב זה פשוט לא קורה. גם כשיוצאים בלילה במקום מרכזי ומגיעים לשם אנשים מכל מיני מקומות, גם מראש העין, הם יודעים שפה לא עושים את זה. הם יודעים שפה זה מקום שמותר להיות בו 'שונה'. פה זה מקובל, פה מרגישים שזה בסדר – אם אתה הומו או לסבית או דו או לא משנה – אתה יכול ללכת ברחוב ולהרגיש טוב עם עצמך".

"יש פה גם המון תמיכה בקהילה שגם מי שכן מתקשה עם עצמו ועם החברה תמיד יכול למצוא מישהו לפנות אליו. בגן מאיר למשל יש מרכז תמיכה. זה מאד יפה שיש התפתחות משמעותית כל כך והעירייה תומכת. נראה שאין שום דבר שיכול לפגוע בקהילה. יש אפליה, ברור, אבל מבחינת העירייה ממש מנסים לצמצם את הפערים שהיו בעבר".

"יש בה בעייתיות כי הקהילה עצמה בונה מודלים 'מושלמים' ולפיה היא הולכת. זו קהילה שאמורה כביכול לקבל את כולם אבל לא חסרה בה שטחיות. אני לא אומר שהאנשים שבאמת פעילים בקהילה הם ככה, זה רק חלק אחד של הקהילה. החלק השני מלא בהתפתחות וייחודיות".

"מצעד הגאווה שקרב ובא הוא לא רק להומואים, לסביות, טרנסים ובי-סקסואלים – אלא בעצם פונה לכולם. גם סטרייטים צריכים לבוא ולהיות גאים במי הם, להיות גאים במציאות הליברלית בה הם חיים. כמו שהומו הולך ברחוב וגאה במי שהוא, ככה גם סטרייט יכול ללכת ברחוב, להיות גאה במי שהוא ולתמוך במהפך ובקבלת האחר".