זמן רב עבר מאז שביקרתי ברמאללה, ושמחתי להגיע לשם שוב. הכניסה לעיר היתה חלקה, ואחרי שסיימתי בה את ענייני התכוונתי לחזור הביתה. רק שהדרך עוברת במחסום קלנדיה, שנמצא ביציאה מהעיר.
במחסום מתירים רק למכונית אחת בכל פעם לעבור, ורק אם היא נושאת לוחית זיהוי צהובה. ההמתנה במעבר בתוך המכונית קשה מנשוא. החיילים, החיילות ואנשי האבטחה מורים לך לעצור במרחק רב מהמחסום, ורק כאשר החייל קורא לנהגים אפשר להתקרב. אחרי המתנה מורטת עצבים הורו לנו להתקרב. נעצרתי ליד חיילת בלונדינית, ממושקפת וחייכנית ששאלה לשלומי. על השכפ"ץ שהיא לבשה היה כתוב באותיות גדולות "כהנה צדק" (הטעות במקור). שאלתי אותה אם מה שכתוב נכון? היא חייכה ואמרה "כן, בטח שהוא צדק".
חיילת שמאמינה באידיאולוגיה של כהנא מוצבת במחסום, שחוסם אך ורק פלסטינים. לא רציתי להמשיך ולהתווכח איתה, כי אז הייתי מעכב מאות מכוניות שעמדו מאחורי בתור. החיילת הכהניסטית וחבורת המאבטחים והחיילים הפעילו בזמן שהייתי שם רק צד אחד של המחסום, כשניתן היה לפתוח שני מעברים נוספים המצויים בו, ובכך להקל על הנהגים והנוסעים. אולם את המאבטחים והחיילים לא מעניין סבלם של הנהגים והנוסעים.
"דווקא היום יחסית הולך חלק, אבל יש ימים שמתעללים בך, החיילים כל הזמן יושבים ומדי עשר דקות עד רבע שעה הם מעבירים מכונית אחת בלבד", סיפר לי הנוסע שישב לידי והמשיך, "תאר לעצמך את הפקק שנוצר במעבר ואת הסבל של הילדים והמבוגרים".
לנוסע הזה יש נסיון ארוך ומר במחסומים, והעובדה שהמצב הרגיז אותי שעשע אותו. הוא צחק ואמר כי המצב בקלנדיה הרבה יותר טוב ביחס לזה שבמחסום הרגלי, של האזרחים המבקשים להיכנס לירושלים. לדבריו, שם באמת לא כדאי לך לעבור אף פעם.
מה הרמטכ"ל היה אומר?
הייתי נסער, וחזרתי הביתה לגליל בשעה מאוחרת. התיישבתי לראות טלוויזיה ובתכניתם של שלח ודרוקר שודרה כתבה על התעללות חיילים בפלסטינים. הגברים נלקחו לבית הספר כשהם אזוקים, ללא אוכל ושתייה, והושיבו אותם שם למספר שעות. אחד החיילים, זה עם המצפון, סיפר על ההתעללות בפלסטינים, על הרס בתים, על מכות וגניבות. לדבריו, כשהם לא מוצאים דברים בעל ערך, הם גונבים טושים של ילדים.
"מה שכואב שילדות עשו צרכיהן במכנסים", אמר החייל הצדיק בסדום הישראלי. מה שהרגיז היתה תגובת דובר צה"ל, שניסה לטייח את פעילות החיילים הפושעת והברוטלית, שמטילה אימה על אוכלוסיה שחיה תחת כיבוש "נאור" במדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון.
בחזרה לחיילת. חשבתי לכתוב מכתבים לשר הביטחון ולרמטכ"ל, אבל אחרי הצפייה בכתבה הבנתי שלא כדאי לטרוח, כי אף אחד לא יטפל בתלונתי. החיילת היא סתם כהניסטית קטנה, לעומת "הגיבורים" הענקיים החיילים המתעללים וגונבים לשם התעללות וגניבה, והכול על מנת לשמור על ביטחונם של מתנחלים.