המדריך המלא לבוחר האירני המבולבל

במשאל עם לאחר המהפכה האיסלמית ב-1979, אישרו האירנים ברוב קולות את הקמת הרפובליקה האיסלמית כדי להחליף את המונרכיה בתמיכת ארה"ב. מאוחר יותר באותה שנה, תמך העם בחוקה חדשה עבור המערכת הפוליטית המשלבת סממנים של שלטון דמוקרטי עם הנהגה דתית שאינה נתונה לבחירת התושבים.

לפיכך, הנשיא הנבחר כפוף באופן מוחלט למנהיג הדתי העליון. בדומה, הפרלמנט הנבחר כפוף למועצה של 12 אנשי דת ושופטים איסלמים, שלהם הכוח לדחות כל חקיקה שאינה איסלמית ולהטיל וטו על מועמדים לפרלמנט ולנשיאות הנחשבים בעיניהם כלא ראויים לתפקיד. התוצאה היא דמוקרטיה איסלמית שמתנגדיה מכנים אותה אחיזת עיניים.

בתיאוריה, סמכויותיו של הנשיא משניות רק לאלו של המנהיג הדתי העליון, תפקיד בו מחזיק האייתולה עלי חמינאי מאז 1989. בפועל, חופש הפעולה שלו מוגבל על ידי שלל גופים הנשלטים על ידי אנשי דת קיצוניים. גופים אלו, בהם גם המועצה, תמכו בנשיא מחמוד אחמדינג'ד מאז נבחר ב-2005.

הנשיא האירני אחראי על המדיניות הכלכלית ויחד עם שרי הקבינט, אחראי על הניהול השוטף של ענייני המדינה. הנשיא עומד בראש מועצת הביטחון הלאומית העליונה, המתאמת מדיניות הגנה וביטחון. הוא יכול לחתום על הסכמים עם ממשלות זרות ולאשר מינויים דיפלומטיים. נושאים חשובים מכך עוברים לידי המנהיג הדתי העליון.

למנהיג הדתי העליון, הממונה על ידי אסיפה של אנשי דת בכירים הנבחרים על ידי העם, יש את המילה האחרונה בנושאים כגון המדיניות הגרעינית ויחסי חוץ, ובמיוחד כל החלטה בקשר ליחסים עם ארה"ב. הוא קובע את הקווים הכללים של מדיניות החוץ והפנים ושולט ישירות על הצבא וסוכנויות המודיעין. המנהיג הדתי ממנה את השופט העליון ומינויים חשובים אחרים. נציגים של המנהיג, שנבחרו על ידיו, מכהנים במוסדות ובמחוזות השונים ברחבי המדינה.

ארבעת המועמדים הבטיחו שלא יחול שינוי משמעותי במדיניות הגרעינית האירנית ואמרו כי נושאים אלו נקבעים על ידי המנהיג הדתי העליון. עם זה, הם אותתו על שינוי מתון בעמדותיהם. המועמדים הרפורמיסטים, כגון ראש הממשלה לשעבר מיר חוסיין מוסאווי ויו"ר הפרלמנט לשעבר מהדי כרובי, כן האשימו את אחמדינג'ד בבידוד אירן על ידי הכחשת השואה ונשיאת נאומים מסיתים נגד המערב. אך אף מועמד לא התייחס לחששות המערב מפני תוכנית הגרעין.

נכון לבחירות לנשיאות ב-2005, כל מועמד אמר כי הוא פתוח לרעיון לחידוש היחסים עם ארה"ב. החלטה מסוג זה תקצור תמיכה גדולה מצד העם האירני, שעייף מהסכסוך הנמשך כמעט שלושה עשורים. כמעט כל המועמדים דרשו "שינוי משמעותי" במדיניות ארה"ב כלפי אירן. שינוי זה אמור לכלול הסרת אירן מרשימת הטרור של ארה"ב או הפשרת מיליארדי דולרים של נכסים אירנים בארה"ב.

המועמדים הציעו מספר רעיונות לשיפור הכלכלה באירן, לה עתודות נפט וגז מהגדולות בעולם. לדברי המבקרים, הממשלה לא חסכה די בזמן שמחירי הנפט האמירו כדי לעמוד בהוצאותיה, זאת לאחר שמחירי הנפט צנחו ל-40 דולר לחבית בפברואר משיא של 147 דולר לחבית ביולי. אירנים רבים מתלוננים על האינפלציה הגבוהה, שהגיעה ל-30% בשנה שעברה וכיום עומדת על 12.5%.

כרובי אמר כי יחלק את ההכנסה מייצוא הנפט בין התושבים מעל גיל 18. הוא תומך גם בהפרטה. מוסאווי מעדיף את הליברליזציה של הכלכלה לעומת התערבות מדינית. המדיניות הכלכלית של אחמדינג'ד סופגת ביקורת עזה. הוא הבטיח לצמצם את העוני ואת התלות בהכנסה מיצוא הנפט, ומסתמך על קול האוכלוסייה העניה במדינה, המונה 70 מיליון בני אדם.

כל המועמדים מבטיחים שלא לפגוע בחופש הביטוי ולשפר את מעמד הנשים, כולל מעורבות גדולה יותר של נשים בממשלה ובתהליך קבלת ההחלטות. כרובי ומוסאווי מתנגדים לרצונו של אחמדינג'ד לאכוף קוד לבוש והתנהגות חברתית לפי החוק האיסלמי. זהרה רנבארד, אשתו של מוסאווי, אף התגייסה לסייע לבעלה לזכות בקולות הנשים.