כל כלב בא יומו (המאושר)

לפני שנים רבות, עוד לפני ימי השבב, חי לו באושר ברמת השרון כלב חתיך וטוב לב בשם קיי. לקיי היתה גינה מרווחת ממנה הוא ברח לעיתים קרובות כדי לצאת למסעות רומנטיים אצל מאהבותיו הרבות ברחבי המושבה ואף מחוצה לה. לפעמים היה אפילו נשאר ללון אצל אחת מהן, אך תמיד היה שב הביתה בסופו של דבר.

יום אחד, אחת מחברותיו ביקרה אותו בביתו. הם בילו יחד שעות שעות, אך כשהתברר שמדובר בכלבה מטופחת ומחונכת שלבטח שייכת למישהו, שלבטח מחפש אחריה, היא הוצאה על ידי מגדליו של קיי מהגינה. במשך שעות ארוכות אל תוך הלילה, הם עמדו והביטו זה מול זו דרך שער הגינה – היא מבחוץ והוא מבפנים. למחרת, קיי כבר לא היה.

במשך שבועות ארוכים משפחתו עשתה הכל כדי לאתר אותו – התקשרו לכל עמותה, תלו שלטים על כל עץ, עשו סיורים רגליים וממנועים בכל האזור – אך קיי לא שב. אנחנו מאמינים בכמה תרחישים אפשריים: 1. הוא וזוגתו טסו לוגאס כדי להתחתן, התאהבו בהימורים, הרוויחו מיליונים ונשארו לגור שם. 2. אנשים טובים אימצו את שניהם, נתנו להם בשר משובח ופינוקים לרוב, והם חיו באושר בחצר ענקית. 3. קיי החליט שמבחר הנקבות באזור לא מספיק לו, ולקח על עצמו חיי נוודות ומאז הוא מטייל בשטחים הפתוחים בארץ ונהנה מאהבות מזדמנות. מה שבטוח - בהתחשב בעובדה שביום העלמו היה בן שבע ומאז עברו 11 שנים - הוא כבר לא בין החיים.

קיי הותיר חלל גדול אצל משפחתו שננטשה. במפתיע, נפתחה חנות חיות בדיוק מול ביתה, וכך יכלה הבחורה שגידלה את קיי להתנחם במשחקים יומיים עם גורים רבים. היה ברור לה שהיא לא תקנה משם כלב (כי צריך לאמץ מעמותה ולא להתייחס לבעלי חיים כמוצר, אבל גם כי אמה לא הסכימה להכניס עוד כלב הביתה). אחת הגורות בחנות היתה גולדנית מופרעת, היפראקטיבית, חברותית במיוחד. היא תמיד היתה רצה לזרועות הבחורה ותמיד מביטה בעצב כשהבינה שנגמרה שעת המשחק. יום אחד, נקנו כל הגורים ורק היא נשארה לבד, בכלוב קטנטן בחנות המסריחה. הבחורה הבינה שאין ברירה, והביאה את הכלבה הביתה.

קראנו לה מיה, והתחיל סיפור אהבה חדש. כעבור שנים אחדות עברנו לדירה קטנה בתל אביב, וכעבור עוד כמה שנים, הגיע האח הקטן גונזלס מצער בעלי חיים, ושני הכלבים חיים להם באושר, רק בלי כל סיכוי או רצון לברוח.