ביטניק

האנושות תסתדר בלי ג'ורג' הריסון, אין כל ספק. עולם המוזיקה ימשיך לפעול גם לאחר שמגבר החשמלית של הצלע הסמויה מעין נדם לתמיד. החיפושיות ימשיכו למכור תקליטים, אולי אפילו ביתר שאת, כעת כשמחצית מההרכב החלומי עושה קולות לביג דדי בשמים. הנוסטלגיקנים ימצמצו ראשונים, המעריצים (אחרי הכל – האם לא מדובר בכל בני תרבות המערב?) יתמסטלו מפרחים, ידחו את התספורת, יגדלו שפמים, אולי אפילו ידממו בלאט, כשברקע הגיטרה בוכייה, והפעם באופן עדין במיוחד.

ואומרים שזה היה צפוי, שהרופאים החלו קוצבים את שעותיו מזה זמן. מערכות העיתונים נערכו בהתאם, עם תיקי ארכיון מפורטים וכוננות ביפרים של דסק המוזיקה, התרבות, הפנאי וכל הזבל הזה שההמונים צורכים, כדי להרחיק מעליהם את אימת המלחמה, את בלהת החיים. כבר חודשים מלחשים שזה נגמר, שזה רק עניין של זמן, ובכל זאת, כשזה קרה, זה התקבל בתדהמה, במלנכוליה מדהימה בעוצמתה. לפחות אצלי.

משום שג'ורג' הריסון היה חשוב למין האנושי, לתרבות האנושית, כפי שרק מעטים בתקופתו היו. מעצבו של עידן, פניו של זכרון ילדות קולקטיבי, צליליה של כברת חיים שחיינו פעם במשותף, זרים גמורים זה לזה, בני אומות שונות ועוינות, המאוחדים במכנה המשותף הבסיסי ביותר: "אייבי רוד", "מסע הקסם המסתורי", "מועדון הלבבות השבורים של סרג'נט פפר", ועוד, ועוד הוכחה אחת לכך שהיינו יכולים לחיות כאן חיים הרבה יותר טובים, שפעלו כאן פעם חבר'ה שניסו באמת, אבל באמת, להפיץ קצת אהבה.

משום שג'ורג' הריסון, ללא קשר לחיים בצילם של לנון ומקרטני, ללא קשר לכך שלא נפל מאף אחד משניהם, ללא קשר לכך שהיה אחד מארבעת תנאי היסוד למהפכת התרבות שהתחוללה בימים טרום עידן הציני פופ, ללא קשר לכך שאריק קלפטון צוטט פעם כמי שאמר שחלם בלילה שהוא מנגן גיטרה כמו ג'ורג' האריסון, ללא קשר לכך שהגיע לגיל המופלג – 58 – לפחות בכל מה שנוגע לאגדות, ללא קשר לכך שניסה לנהל חיי שפיות לאחר טירוף הנעורים, ללא קשר לכך שהיה גם בעל ואב, בשר ודם, זאת אומרת, ללא קשר לכך שהיה עשיר מופלג ולמרות הכל לא מחוסן מפני הרוצח הגדול של המאה העשרים, ג'ורג' הריסון חקוק בהכרה הפרטית של כל בן תרבות, כמו בן משפחה, קרוב-רחוק שכיף להשוויץ בכך שניגן פעם בחיפושיות, עם כל הגדולים, בשנות השישים, אז-אז, אתם זוכרים את אז, לא? היה אז יותר טוב. בגללו ובגלל החברים שלו מאנגליה. ואנחנו הכרנו אותו ואותם, ממש מקרוב. אני יכול להישבע על כך, היינו כמו אחים.