ראש בראש: אובמה רע ליהודים?

הפיתוי הוא אדיר. לאחר יותר מארבעה עשורים של כיבוש שוחק ומשחית, אולי אובמה יצליח להוציא אותנו מהסחרור הקולוניאליסטי ביהודה ושומרון. אבל מתינות מדינית והתנגדות למפעל ההתנחלויות לא אמורות להאפיל או להחליף הגיון בריא וזיכרון היסטורי. הלחץ שמפעיל הממשל האמריקני על הממשלה מעורר תחושת אי נוחות בקרב כל מי שריבונות ועצמאות ישראל חשובים לו.


למרות הכותרות המתלהמות בתקשורת, זאת אינה הפעם הראשונה שוושינגטון דוחקת ראש ממשלה לפינה. ניקסון וקיסינג'ר הפעילו לחץ אימים על גולדה להימנע מהשמדת הארמיה השלישית, רונלד רייגן זעם על מנחם בגין ועל התנהלות ישראל במלחמת לבנון הראשונה. אבל הפעם יש ללחץ האמריקני מימד הוליוודי מגוחך של טובים מול רעים. האמונה של ממשל אובמה שההתנחלויות הן המחסום היחיד לשלום בינינו ובין הפלסטינים מביכה ומעידה על בורות במקרה הטוב ומדאיגה אסטרטגית במקרה הרע.


ממשל שאינו מבין את תפקיד חמאס בסכסוך ומהו איום איסלאמי פונדמנטליסטי, לעולם לא יצליח להתמודד עם אירן מתגרענת. זוהי דוגמא מצוינת למדיניות חוץ פופוליסטית של נשיא פופולרי. לא פלא שצפון קוריאה אינה מפסיקה את ניסויי הגרעין ובמוסקבה פוטין לועג לאובמה. כמו בכל מערבון בהוליווד, הראשונים לדעת שאין שריף בעיירה הם תמיד הרעים.

אפשר להירגע: ברק אובמה לא מחביא יונה מתחת לכובע. גם בנוכחותו נמשיך להתבוסס במים העומדים של "תהליך השלום" במזרח התיכון, שהוא שם מכובס למלחמה מתמשכת עם הפוגות. בניגוד לקלישאה המופרכת של גברת אריסון, במקרה הזה השלום באמת מתחיל בתוכנו, ושני הצדדים, הישראלים והפלסטינים, אינם בשלים לכך – אנחנו בשל טראומת האינתיפאדה, הקסאמים וממשלת הימין, והם עקב השתלטות חמאס על עזה.


בניגוד לרושם שמתקבל מהתגובות ההיסטריות לתביעות אובמה, הוא לא ביקש מאיתנו לצאת מהשטחים, לחזור לקווי 67 או להכניס את כפר סבא לקו הקסאם. הוא בסך הכל דרש לחדול מעיבוי ההתנחלויות. הרחבת הבנייה בשטחים היא אמנם המדיניות המוצהרת של ממשלה שנבחרה בבחירות דמוקרטיות, אך מנוגדת, מעשה שטן, לחוק הבינלאומי. לא רק לחוק הבינלאומי היא מנוגדת, גם להיגיון. אובמה מזכיר לנו שכל אבן נוספת ביהודה ושומרון מונעת את הסיכוי להשלמה ורגיעה באזור – גם אם פעמי המשיח יישמעו בעוד 10, 20 או 30 שנה.


אלא שלא רק כאן הוכחנו בוחן מציאות לקוי. אנחנו רותחים מזעם כשמישהו מעז לרמוז שישראל, בעזרת הלובי היהודי, שולטת במסדרונות הממשל בוושינגטון, אך מתפלצים ברגע שנשיא אמריקאי מאמץ גישה מאוזנת יותר ואינפנטילית פחות מתפיסת הטובים נגד הרעים הכושלת של ג'ורג' בוש הבן. שמונה שנים של נשיא שהיה ימני יותר מכצ'לה הובילו אותנו לשפיכות דמים לא נגמרת. אולי נשיא אובייקטיבי יצליח להציל אותנו מעצמנו.