אל תפספסו

הצבוע המפוספס (Hyena heyna) הוא טורף ממחלקת היונקים וממשפחת הצבועיים. מבנה גופו מותאם בעיקר לאכילת נבלות. ממבט ראשון הצבוע נראה דומה לכלביים, אך החלק הקדמי של הגוף גדול וחסון מחלקו האחורי ועמוד השדרה נוטה באלכסון כלפי מעלה בכיוון הראש. ההבדל ניכר גם בגודל עקבות הרגליים כאשר הקדמית כמעט כפולה בגודלה מהאחורית, דבר המאפשר לזהות בקלות יחסית את עקבות הצבוע בשדה.

לצבוע שרירי חזה וצוואר מפותחים ושרירי לסתות גדולים המחוברים לרכס בולט במיוחד על גולגולתו. כל אלה מעניקים לו יכולת להתמודד עם פגרים ולבתר אותם בקלות. לעיתים גם אם נשארו רק שאריות שבעלי חיים אחרים כבר סיימו לאכול מהם, עדיין יוכל הצבוע ללקט משהו על ידי פיצוח העצמות. הכוח והמהירות שבה הוא יכול לפצח עצמות מאפשרות לצבוע גם לגנוב חלקי טרף מטורפים גדולים ממנו. התאמה זו התפתחה במהלך האבולוציה, כפי הנראה בעידן בו היה ריבוי של טורפים.

למרות ההנחה הרווחת כי הצבוע המפוספס ניזון בעיקר נבלות, הצבועים למעשה אוכלי כל. בארץ היו מספר תצפיות של צבועים שצדו בין השאר צבי, בכר גמלים, גורי כלבים ועוד. הצבוע יאכל בעת הצורך יצורים קטנים כגון מכרסמים, לטאות, צבים ואף חרקים כגון חגבים. צבועים ניזונים גם ממזון צמחי בעיקר פירות מתוקים כגון ענבים, תמרים, מלונים ועוד.

לצבוע פרווה של פסים שחורים על גוף לבן-אפרפר או צהבהב, צורת הפסים היא אינדיווידואלית כמו טביעת אצבעות ומאפשרת לזהות פרטים בשדה. הצבוע המפוספס חי במגוון בתי גידול, החל מסוואנה, מדבריות, וחורש ים תיכוני. הוא נמנע מאזורים קרים מאוד. תפוצתו העולמית היא הרחבה ביותר מבין כל מיני הצבועים בעולם. הוא נמצא במזרח אפריקה, במרכזה ובצפונה, במזרח התיכון , בחצי האי ערב ומזרחה עד להודו.

הזכר והנקבה דומים במראה ובגודל הגוף והם חיים כיחידאיים. הגורים, 2-4 בממוצע, נלווים אל הנקבה ולעיתים גם נצפים בליווי הזכר למשך מספר חודשים עד כשנה. לעיתים רחוקות סביב תחנות האכלה בישראל בהם מונחים פגרים לנשרים, ניתן לצפות בכמה צבועים בוגרים יחדיו, אולם נדיר מאוד לצפות בשטח ביותר מצבוע בודד.

הצבוע נפוץ בישראל כמעט בכל השטחים הפתוחים בארץ - גם באזורים המדבריים וגם באזורים הים תיכוניים. למרות אזור התפוצה הגדול, המספרים של הצבועים נמוכים בישראל וכפי הנראה האוכלוסייה הולכת וקטנה. הסיבות שתורמות לכך הן הרעלות, ירי, דריסה בכבישים ועוד. תצפית ישירה בצבוע היא נדירה שכן הוא לרוב פעיל לילה וחושש מאנשים. עם זאת, לאחרונה התקבלו מספר דיווחים על מקרים של חדירת צבוע ליישובים בשפלת יהודה, העשירים במקורות מזון זמין (פסולת בעלי חיים המושלכת בצידי משקים ובמזבלות פתוחות).

בין הטורפים הרבים בהם התברכה ארצנו, "זכה" הצבוע להיות מושא לאין ספור אגדות וסיפורי בדים שברובם הוא מושמץ לרעה. במיוחד רבות האמונות התפלות הקשורות לכך שבעבר היו מוצאים לעיתים גולגולת אדם ישנות במאורות צבועים. כך התפתחה האמונה כי הצבוע יכול להפנט את מי שפוגש בו בשדה ולהוליכו למאורתו. חשוב להדגיש כי בארץ אין אף עדות לפגיעה של צבוע באנשים. אמונה נוספת הקובעת כי הצבוע יכול להחליף את מינו, מקורה בהשתלשלות של טעות, הנובעת מצורת אברי המין של קרוב משפחה המצוי באפריקה בלבד - הצבוע הנקוד. במין זה לאברי המין של הנקבות יש צורה המזכירה אבר מין זכרי, ולרוב הן גדולות ובולטות מהזכרים – כך שלפתע בעונת הרבייה רואים "זכר" מרשים עם גורים.

הידע על התנהגות הצבועים בטבע מועט יחסית לטורפים אחרים. במחקר שערך שלוש שנים ונערך בפארק בריטניה בשפלת יהודה, בוצע מעקב אחר צבועה בוגרת הנושאת משדר רדיו. במהלך כל התצפיות הישירות היא נצפתה לבדה ללא צבועים בוגרים נוספים, אך במהלך התקופה המליטה פעמיים, בכל פעם גורת צבועים אחת. אחת מהן מוידה גם היא במשדר רדיו, וצבוע זכר נוסף שנעקב באזור שדה בוקר למשך זמן קצר יותר סיים את חייו לאחר שכפי הנראה פשט על עדר צאן השייך לבדואים (וכנראה ניצוד על ידם).

על מנת לשמר את אוכלוסיית הצבועים בישראל, יש לטפל בגורמים המביאים להכחדתו. אחד הנושאים החשובים ביותר הדורשים טיפול הוא הרעלות ורעלים שבשימוש בחקלאות. מדי שנה מאות יונקים ועופות, מאבדים את חייהם כתוצאה מהרעלות לא חוקיות. קשיים במציאת העבריינים ובהענשתם גורמים לכך שאין הרתעה מספקת כנגד העבריינים, ומכת ההרעלות נמשכת. עבור מינים גדולים כמו הצבוע, בעלי טריטוריות עצומות ואוכלוסיות קטנות ממילא, כל פגיעה כזאת עשויה לגרום לפגעיה קשה באוכלוסייה.

* הכותב הוא מהמחלקה לאקולוגיה מדברית באוניברסיטת בן גוריון ומרכז היונקים של החברה להגנת הטבע