פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      לפני שאתם כותבים טוקבק גזעני

      כמו החשוד ברצח דנה בנט, גם החשודים בתקיפת אנשי התקשורת הם ערבים. לפני שאתם מכלילים, כדאי לזכור שהכללות כאלו המיטו עלינו אסון בעבר

      מספר שעות עברו מאז הותרו לפרסום שמות העצורים בחשד לתקיפת המשנה למנכ"ל רשת שירה מרגלית וסוכן האמנים בועז בן ציון וטרם נשמע הקול שמאשים את מוצאם הערבי בפשע. עם זאת, ניתן להניח כי הטוקבקים באתרי האינטרנט השונים יתייחסו לנושא בהרחבה, כפי שעשו בעת פרסום שמו של החשוד ברצח דנה בנט. נוסחים שונים של "אמרנו לכם, צריך לגרש את כולם" (במקרה הטוב והעדין) ודאי ימצאו את מקומם גם הפעם לרשת.

      דרק ויניארד, בגילומו המופלא של אדוארד נורטון, אמר בסרט "אמריקה X" כי "אחד מכל שלושה גברים שחורים שוהה במתקן ענישה כלשהו. זה צירוף מקרים או שיש להם איזו מחויבות גזעית לפשע?". דעה זו רווחת, לצערנו, גם בקרב רבים מאזרחי ישראל ביחס לערבים. המשוואה ערבי=פושע/רוצח/אנס/מחבל נפוצה יותר משהיינו רוצים לחשוב. גם אם אחוז האסירים הערבים גבוה יותר משיעור האסירים היהודיים, אין בכך כדי לגזור גזירה מוחלטת על הערבים כמכלול. האם מישהו היה מעז היום לטעון, קרוב לעשרים שנה אחרי גלי העלייה הגדולים ממדינות ברית המועצות לשעבר, שמקור אישומי הלבנת ההון שניצבים בפני אביגדור ליברמן במוצאו הרוסי?

      הטיעון יפה הנפש, לפיו עם שידע גזענות משחר הולדתו לא יכול להרשות לעצמו להתנהל כאחרון צורריו, מאוס על כולם אבל הוא בלתי נמנע במקרה הזה. אנו נוטים לשכוח כי השואה לא נולדה כשיום אחד מישהו החליט להקים את אושוויץ. שנים של דה-לגיטימציה קולקטיבית של היהודים באשר הם והאשמתם, בצדק או שלא, בכל פשע אפשרי, יצרו את האווירה שאפשרה אחר כך את שגשוג מפלצת ההשמדה.

      בתקופה בה הצעת חוק גזענית, משפילה ומעליבה, האוסרת על ציון יום הנכבה, מונחת על שולחן הכנסת, וסעיף "חוק נאמנות" נראה לגיטימי במצע בחירות (וחמור מכך, זוכה לאהדה בקרב הציבור), אל לנו לתמוה כשיקום ליברמן כזה או אחר, יטה אוזן לרחשי העם ויצהיר שמקור כל הפשע במדינת ישראל במגזר הערבי, כאילו כל האברג'ילים והרוזנשטיינים פסו מן העולם. כשיגיע אותו מחוקק נמרץ, אנא, היזכרו בימי "היהודי הנצחי" ורגע אחרי שתברכו ש(עדיין) אין לנו שר תעמולה, אל תתנו למהדורות החדשות לספק עבורכם דלק לתעמולה זו.

      לא אחת נתקלנו בעצורים שלא היה בינם לבין סעיפי האישום הראשוניים כל קשר, ראו מקרה אדם שוב. אך בדיוק כפי שלא חשבנו שכל העיתונאים אנסים כשהוא נעצר, אין לחשוב שכל הערבים רוצחים סדרתיים ורוחשי מזימות לפגיעה באנשי תקשורת, עד כמה שיהיה נוח לתלות בהם את כל האשמה.